בשנת 2012, כשכיהן בני גנץ בתפקיד הרמטכ״ל ובהיותי נציב קבילות החיילים, הגיעו אליי תלונות קשות מאוד של תצפיתניות בדבר תנאים בלתי ראויים שבהם הן חיות במוצבים, תנאים הפוגעים קשות בכשירותן המבצעית.
דובר צה"ל
החלטתי לצאת ולבדוק את מצבן במו עיניי, ובמשך חודש ביקרתי כמעט בכל מוצבי התצפיתניות בכל הגזרות לאורך גבולות ישראל, ארבע שעות בכל מוצב. דיברתי עם התצפיתניות, עם המפקדות ועם המפקדים שלהן, וראיתי את התנאים המזעזעים שבהם הן חיות, ושמעתי דברים חמורים שהיו מתחת לכל ביקורת.
מחסור בתצפיתניות לפי התקנים גרר שעות עבודה נוספות מֵעֵבר למותר; לחלק מהן היו דלקות בשלפוחיות השתן משום שלא היו להן מחליפות, והן ישבו שעות רבות מול המסך ללא יכולת להתפנות. הן סבלו מכאבי גב קשים בשל ישיבה של שעות ארוכות כל יום וכל היום על כיסאות שבורים. גם תנאי הקיום המינימליים היו בעוכריהן: המקלחות היו שבורות ללא אפשרות להתרחץ בהן; החלונות במגורים פורקו מציריהם, ולעיתים גם לא היו דלתות ומזגנים במקומות החמים ביותר. התצפיתניות העדיפו לישון בשעות הפנאי במועדון על הרצפה.
הגדודים הסדירים, המתחלפים אחת לחצי שנה, קיבלו עליהם אחריות מנהלית על התצפיתניות בגזרתם, אך לא סיפקו להן את צורכיהן האלמנטריים, כולל אוכל מבושל. מצאתי פגיעה קשה מאוד ביכולת תפקודן המבצעית של התצפיתניות.
נוצר מצב של חוסר הניעה (מוטיבציה) לשרת בתפקיד תצפיתנית בעטיים של התנאים הקשים והבלתי מתקבלים על הדעת. רבות מהן העדיפו להיכלא, ולא לשרת בתפקיד תצפיתנית. מצאתי שהתצפיתניות, שהן העיניים של המדינה, לא יכולות לספק את הנדרש מהן.
לאחר שראיתי את קריסת מערך התצפיתניות, הוצאתי מסמך לרמטכ״ל דאז בני גנץ, לסגן הרמטכ״ל, יאיר נווה, ולאלופי הצבא בדבר הבעיות החמורות במוצבי התצפיתניות והדרך שאני ממליץ לטפל בהן. זומנתי לדיון המטה הכללי, הרמטכ״ל והאלופים, והצגתי לפניהם את הבעיות הקשות ואת המלצותיי לפתרונן.
סגן הרמטכ״ל, האלוף יאיר נווה, אמר בדיון שהוא מתבייש לשמוע שזה המצב במערך התצפיתניות ואף טען שהוא לא היה שולח את בתו לשרת בתנאים כאלה כתצפיתנית. הוא הוסיף ואמר שהוא מקבל עליו לשפר את המצב. במשך חצי שנה תיקן הצבא את הכשלים במאות אלפי שקלים באחריות סגן הרמטכ״ל ע״פ המלצותיי. קראו לי מפקדי התצפיתניות למפגשים איתם כדי להודות לי על פעילותי לשיקום מערך התצפיתניות.
התנהלות מופקרת של מפקדים זוטרים
אף שהשקיעו בתיקון הכשלים שעליהם הצבעתי במערך התצפיתניות, לאחר זמן לא ארוך החל המצב להתדרדר שוב. התפקוד הלקוי ניכר בעליל, בעיקר בהתנהלות מופקרת של מפקדים זוטרים ובכירים שלא הגיבו כיאות על דיווח התצפיתניות, בדיוק כפי שקרה במלחמת חרבות "ברזל האחרונה" בעוטף עזה. מפקדים אלו מעלו בתפקידם ובאמון הציבור בהם, ולכן הם צריכים לפשוט מיד את מדיהם ולעזוב את הצבא עוד בטרם הסתיימה המלחמה.
רעה חולה זו מלמדת עד כמה הושרשו תחלואי התרבות הארגונית בצה״ל: חסרה משמעת מבצעית; מתעלמים מעובדות; חושבים לפי ניתוח כוונות האויב, ולא לפי יכולותיו; הארגון הצבאי אינו לומד. ההתנהלות הארגונית מתחת לכל ביקורת: אין בקרה ומעקב; אין יישום לקחים; התחקירים לא אמינים; יש תרבות של שקר והסתרת האמת; יש חשש להביע ביקורת פן יבולע לך ותאבד את קידומך; אין רציפות תפקודית בימי שגרה; מפקדים חדשים עושים על פי הבנתם וממציאים את הגלגל מחדש, ותכופות הם משנים את כיוון הפעולה של קודמיהם.
כך אי־אפשר לבנות חומה ולהתכונן למלחמה רב־זירתית הבאה. מחמת התרבות הארגונית הקלוקלת אין לא בקרה ומעקב ולא אחזקה וטיפול במיזמים שהשקיעו בהם מאות מיליוני שקלים (ולעיתים אף יותר).
המלחמה המתנהלת כעת בעזה, שבה אנו רואים מעשי גבורה, רוח לחימה, דבקות במשימה ואף הצלחות רבות בשיתוף הפעולה בין זרועות היבשה, האוויר והים, כולנו מתפללים להצלחתה: שחרור החטופים ומיגור שלטון החמאס. כלל וכלל אין מלחמה זו מעידה על מוכנות הצבא למלחמה רב־זירתית שמורכבותה ואתגריה יעלו עשרות מונים על הלחימה בעזה.
ניסיונם של חלק מפרשני הצבא להציג את הצבא כגוף שיש בכוחו להתמודד עם כל אתגר שיעמוד מולו, לרבות מלחמה רב־זירתית – אין בו ממש. ניסיונם הנואל, חסר האחריות והזורה חול בעיני הציבור מבוסס על פרשנים שהפכו לכתבי חצר, שאליהם מצטרפים תדיר חֶברי דיון ואלופים בדימוס בערוצי הטלוויזיה.
אלה בדיוק אותם כתבים, פרשנים ואלופים בדימוס שזרקו אבק בעיני הבריות שנים ארוכות ואמרו לציבור שצה״ל חזק ומרתיע, ואין שום סכנה למדינת ישראל עד שפרצה המלחמה ביישובי עוטף עזה וברצועת עזה. אותם פרשנים מתייחסים לאירוע הנורא הזה כתקלה חד־פעמית, ולא דבר הטבוע עמוק בגנים של הצבא, וממשיכים להונות את הציבור גם אחרי הביזיון הגדול של הדרג המדיני והביטחוני מאז קום המדינה לפני כ־75 שנה בהפתעת מלחמת "חרבות ברזל".
הם אומרים שיש לנו צבא חזק שיעמוד באתגרי העתיד גם במלחמה רב־זירתית ומתעלמים לחלוטין ממשמעות האירוע בעוטף עזה ומדוּחות קשים מאוד שלי ושל חבריי שאימצו הדרג המדיני והדרג הביטחוני. הם גם מתעלמים מביקורות קשות מאוד של מבקר המדינה, מבקר מערכת הביטחון ומבקר צה"ל שהצבא אינו מוכן למלחמה רב־זירתית.
יצירת אשליה בעיני הציבור תביא אותו ואת מנהיגיו שוב לידי אדישות ולידי חוסר תיקון הנדרש בדרג המדיני ובדרג הביטחוני. אם לא נתקן את הדרוש, נמצא את עצמנו בעתיד פתאום שינחית האויב עלינו מכה שתעלה עשרות מונים מהמכה האיומה שחטפנו בעוטף עזה.
הקמת צוות מומחים
לפני כשנתיים הקמתי חמישה צוותי מומחים בחסותה של אוניברסיטת רייכמן, והשותף המרכזי לעבודתנו הוא פרופסור בועז גנור שהיה בזמנו ראש המכון לטרור באוניברסיטה, והיום הוא מכהן בתפקיד נשיא האוניברסיטה.
חמשת הצוותים שהקמתי עסקו בתחומים אלו: מדיניות הביטחון האסטרטגית ובתפיסת הביטחון שלא עודכנה מימי בן־גוריון, מוכנות צבא היבשה למלחמה רב־זירתית המאיימת להפוך למלחמה אֲזורית.
התייחסות לגודל סדר הכוחות, מאחר שבעשרים השנים האחרונות קוּצץ צבא היבשה באלפי טנקים, באַגדי ארטילריה, בגדודי הנדסה, בחטיבות מרחביות, בגדודי יחידות מודיעין, והרשימה ארוכה. עם כל זה, באותן שנים התעצם האויב עשרות מונים סביב גבולותינו. הצוות מצא פערים חמורים מאוד בתחום יכולתנו להגן ולתקוף.
מוכנות העורף למלחמה. הצוות הראה כשלים חמורים מאוד בהכנת העורף למלחמה (גם דוּחות מבקר המדינה התריעו על כך) הן מבחינת הכנת הרשויות המקומיות והערים למלחמה מול אלפי טילים, רקטות וכטב״מים שישוגרו מדי יום על העורף הישראלי והן מבחינת ניהול המלחמה.
מוכנות הצבא להגן על תושבי ישראל מול אלפי הטילים הכבדים והמדויקים, הרקטות והכטב״מים שישוגרו לעבר העורף הישראלי. הצוות גם בדק את יכולת התקיפה שלנו את אותם מַשגרי טילים של האויב הצוות ומצא פערים גדולים מאוד במוכנות צה״ל לתת מענה הגנתי ומענה התקפי.
תרבות הארגונית של צה״ל, שהפכה עם השנים לתרבות קלוקלת. תרבות ארגונית היא יסוד היסודות לבניית בית, וכשהם סדוקים ומתפוררים, אי־אפשר להקים את הבית.
לסיום, הדוּח של חמשת צוותי המומחים שהקמתי בחסות אוניברסיטת רייכמן הוגש לפני כשנה לראש הממשלה, למועצה לביטחון לאומי, ליו״ר ועדת החוץ והביטחון, לשר הביטחון, למנכ״ל משרד הביטחון ולרמטכ״ל. לא הסתפקנו רק בהגשת הדוח שבו מרוכזות עובדות, מסקנות והמלצות לפתרון, אלא פרופסור בועז גנור, אנוכי וראשי הצוותים נועדנו פנים אל פנים עם הבכירים בדרג המדיני ובדרג הביטחוני והצגנו להם את הדוח בפגישות שארכו פעמים כשעתיים.
שר הביטחון והרמטכ״ל אימצו את הדוח ואף פתחו בעבודת מטה כדי ליישם את המלצותינו, ואין עוד ויכוח ביני לבין הדרגים המחליטים. עכשיו נותר לקדם מהר את הפתרונות שעליהם המלצנו בדוח ולהכין את הצבא מהר ככל האפשר למלחמה הרב־זירתית הבאה שתגיע במוקדם או במאוחר.
כדאי לזכור שהמלחמה בעזה היא טיפה בים לעומת אתגרי המחר שיעמדו בפני צה״ל במלחמה הרב־זירתית הבאה שאליה אינו מוכן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
