מפקד בסיס חיל האוויר רמון: "שיתוף הפעולה עם כוחות היבשה הוא חסר תקדים"

כולם יודעים שחיל האוויר הישראלי הוא מהמתקדמים והטובים בעולם, אבל האירועים הקשים ב־7 באוקטובר ערערו לנו את הביטחון ביכולת של המדינה להגן עלינו, והיו גם מי שתהו איפה היה חיל האוויר בשעות הראשונות.

את השאלה הזו הפנינו לאל"מ ג' - מפקד בסיס חיל האוויר רמון. באותו יום שבת החיל היה בכוננות שגרתית שמתחלקת בין טייסות ויחידות שונות - כמו בשגרה.

עם קבלת הדיווח הראשוני עלו לאוויר שני מסוקי האפאצ'י מרמון, שהיו בכוננות ב־6:30 בבוקר בבסיס רמת דוד שבעמק יזרעאל, בדרכם דרומה במטרה להתמודד עם השטף הבלתי נגמר של אלפי המחבלים שפרצו את הגדר וטבחו באזרחים. אבל מה עם היתר?

"האחריות שלנו כלפי האזרחים והתושבים היא להיות בדקה הראשונה", הוא מסביר. "כשהאירוע התחיל, לא התחלנו מאפס. המסוקים הראשונים זינקו מהצפון, ולאחר מכן מסוקים זינקו עם הצוותים הראשונים מהבית – חלק מהשיכון (בבסיס), חלק מתל אביב או ממקומות אחרים. כל אחד שהגיע נכנס למסוק וטס.

"מרגע קבלת ההתרעה וההבנה שקורה משהו הגענו במהירות האפשרית עם סד"כ מרבי. המסוקים הגיעו ברגע הראשון שיכלו. שאר הסד"כ פעל בהתנפלות אדירה, מתוך הבנה שזה צו השעה. מטוסים המריאו בלי בדיקות שגרתיות, לקחנו סיכונים כדי להגיע כמה שיותר מהר. תלינו חימוש רק כדי להמריא מהר. הצוותים הטכניים והטייסים היו נחושים להגיע לשטח. תוך שעות בודדות המערך היה באוויר פועל ברצף, תוקף, הורג מחבלים.

"אני שלם עם ההיערכות מהרגע שהתקבל הדיווח על האירוע. מקבל אחריות על איפה שהיינו בדקה הראשונה - אבל מאותו רגע נתנו מענה טוב, חזק, כמיטב יכולתנו. היינו שם לאורך כל היום. מערך המסק"ר (מסוקי הקרב) המריא ב־6:30 ולא נחת מאז. אנחנו כל הזמן באוויר. בשלב ראשון עסקנו בבלימה, בשלב שני בהיערכות לתמרון".

שילוב כוחות

אל"מ ג' מתראיין לראשונה ל"ישראל היום", שישה שבועות מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל. הוא מפקד על אחד הבסיסים המשמעותיים של חיל האוויר. פועלות בו טייסות "סופה" (F16i) וטייסות מסוקי קרב. הוא עצמו לא היה בבסיס באותה שבת בבוקר. כשהגיע, ראה את ההמראות הראשונות של המסוקים.

ההתייצבות היתה של 150%, לדבריו. "אנשים לוקחים על עצמם משימות, טסים יחד, תולים חימוש יחד", הוא מסביר. "כל האנשים שיכולים לטוס על מטוס הגיעו, כל האנשים שיכולים לתקן מטוס הגיעו. אין אף דוגמה או מקרה של אי התייצבות, וזה ירד מהשיח כלא היה. בסוף המלחמה עוד נתחקר את מה שהיה, אבל כרגע אין לזה סימן או זכר, כולנו מאוחדים ומלוכדים".

מאז החל התמרון הקרקעי, הכוחות מלווים באופן צמוד מאוד מהאוויר, בשיתוף פעולה שמעולם לא נראה כמותו בצה"ל. השילוב הזה מביא להישגים מדהימים של כוחות הקרקע ולשמירה מרבית על הכוחות המתמרנים, עד כמה שניתן.

"מרגע שהכוחות נכנסו אנחנו מלווים אותם באופן צמוד מאוד, אנחנו משולבים בצורה עמוקה בהכנות למתקפה הקרקעית, מכירים את המפקדים בשמות ובקולות, מזהים אחד את השני על הקשר", מסביר אל"מ ג'.

"כוחות היבשה עובדים בצורה מדהימה - רוח, נחישות, יודעים להפעיל אותנו היטב, יודעים לדייק מה שהם צריכים. אנחנו יודעים לתת את המענה, מאוד מחויבים".

לדבריו, מערך המסק"ר נדרש מספר פעמים לא מועט לירות טילים בקרבת כוחותינו. "מדובר בטווחים שלא דמיינו שנגיע אליהם, של עשרות מטרים בודדים", הוא מודה.

"אפילו 30 עד 50 מטרים. כל הגדודים והחטיבות שנתקלים באויב מקרוב יודעים להתמגן בצורה שמאפשרת לנו קרוב מאוד. הקרב מורכב, אנחנו לא חורגים ממגבלות שהצבנו לעצמנו כי מישהו רוצה. המקצועיות והדיוק של המסוקים והחימוש מאפשרים לכוח לקבל סיוע כל כך קרוב".

הוא מציין במיוחד קרבות של חטיבת גולני שנתקלו במחבלים בפרדס, והמסוקים ירו במרחק של 30 מטרים מהכוחות, או ירי לעבר בית שירו ממנו נ"ט לעברם. "שיתוף הפעולה עם היבשה הוא חסר תקדים. אני לא זוכר סיוע כל כך קרוב ואינטימי שמאפשר לכוחות לנוע ביעילות, בשרידות טובה, באפקטיביות מבצעית גבוהה. זה בונה ביטחון לשני הצדדים".

לדבריו, גם מטוסי הקרב מסייעים לכוחות, אך מגובה רב יותר. "מערך הקרב תוקף בקבועי זמן קצרים מאוד באמצעות פצצות משמעותיות, בטווחים של מאות מטרים בודדים, לעיתים פחות מ־200. תקפנו במרחק של 150 מטר מכוחותינו, כי הגיע מודיעין על מתקפה שמתארגנת על חוליה של אויב".

"הסרנו את הכפפות"

כששואלים את הטייסים אם שילוב כזה של לחימה עלול להיות מסוכן לכוחותינו, הם מודים שכן. רס"ן (מיל') נ', טייס מילואים בטייסת 119 שבבסיס רמון אומר: "תמיד בקצה יכולות לקרות טעויות. זה גם קרה במלחמות אחרות, היו חיילים שנהרגו מאש כוחותינו. כשעובדים בשטח בנוי עם ירי מכמה כיוונים, החשש קיים.

"מצד שני, המעטפת והמודעות מקטינים את הסיכונים והם מאוד נמוכים. אם תוקפים מטרה בקרבת כוחותינו זה דורש תיאום עם כוחות הקרקע. לפעמים מגדירים לך את כיוון התקיפה כדי שגם אם תהיה סטייה, כוחות הקרקע לא ייפגעו".

יש חשש גם לפגיעה בבלתי מעורבים במלחמה. "הסרנו את הכפפות במלחמה הזו, המדיניות והמגבלות השתנו, אבל זה לא 'חארבו דארבו'", מסביר הטייס.

"חיל האוויר מפזר כרוזים, יש מסדרונות יציאה. אני לא מכיר עוד צבא בעולם שאומר לאנשים לצאת לפני שהוא תוקף. עדיין מתחשבים בסוגיית הנזק האגבי. אני סומך מאוד על מקבלי ההחלטות בחיל האוויר".

"אין לנו עניין לפגוע באזרחים שאינם מעורבים במלחמה", מוסיף מפקד הבסיס. "אנחנו תוקפים בעוצמה, אבל לא נטשנו את העקרונות שלנו, ונשארים נאמנים למוסר שלנו. המלחמה הזו שונה בהיבט של איך שהיא התחילה והמחיר ששילמנו. נעשות פעולות אגרסיביות ועוצמתיות, אבל גם הומניות ומשמעותיות כדי לאפשר את יציאת האזרחים. מי שנשאר באזור - מחבל. מי שלא - לא ניגע בו ככל שניתן".

באשר לתחושות של הטייסים והמניעים שמובילים אותם בזמן הלחימה באוויר הוא אומר: "ראינו מחזות ומראות שקשה לעכל אותם, וזה עלול להוביל אותנו לתחושת נקם. אבל אנחנו לא סוטים מהדרך, ולא פוגעים באנשים שאסור לפגוע בהם, אלא פועלים בצורה אחראית, בעוצמה, בקצב שלא היה כדוגמתו. זה יהפוך את הניצחון לחזק יותר ומהדהד יותר".

החרטומים צפונה

ומה עם הגזרה הצפונית? בכירי צה"ל ומערכת הביטחון אמרו כי החיל מפעיל פחות ממחצית כוחו בעזה, ושר הביטחון גלנט אף אמר כי חרטומי המטוסים נערכים לפעול גם בצפון. אל"מ ג' מודה שחלק מהסד"כ מוכן להגנה ולהתקפה בזירות נוספות.

"מטוסי ומסוקי הקרב פועלים בגבול הצפון מהרגע שחיזבאללה בחר להיכנס למלחמה", הוא אומר.

"הכוחות בעיקר נותנים סיוע למשימות ההגנה של פיקוד צפון והאוגדות על הגבול. מחסלים חוליות נ"ט וחוליות נוספות, פועלים ותוקפים בתגובה להתקפות כדי לקזז את ההישגים שלהם ולהביא הישגים לצד שלנו כדי לשנות את המשוואה בזירה הצפונית", ציין אל"מ ג'. "אנחנו נדרשים לשנות את המציאות במדינה - ולכן המלחמה בצפון היא חלק בלתי נפרד מכך".