הקשיבו לזעקת החקלאים: המלחמה פגעה בשדות, והממשלה לא פחות

שיעור ניכר מהגידולים החקלאיים מגיע מהעוטף, המלחמה פגעה קשות בשדות, הבריחה את העובדים הזרים ומקשה את החזרה לשגרה • האפשרות של תלות ביבוא מדאיגה, ובטח לאחר הדרדרות ביחסים עם טורקיה

שדות חקלאיים רבים נפגעו במלחמה. צילום: משרד החקלאות

את האזהרה של דביר חג'בי לא היה אפשר לפספס: "בפסח הקרוב לא יהיו לעם ישראל ירקות על הצלחת. הממשלה הורגת את החקלאות. כולנו נשלם את המחיר".

חג'בי אמר אתמול את הדברים לנסלי ברדה ולי בראיון בקשת 12. כמדי יום, דיברנו עם חקלאים בניסיון להקל את המצוקה שאליה הם נקלעו בגלל המלחמה. לבעיות המוכרות - מחירי המים, המסים על העובדים הזרים, היבוא של סחורה מחו"ל - נוספו בעיות חדשות: כל התאילנדים מיהרו לברוח מהארץ והותירו את המשקים בלי ידיים עובדות, והחקלאים נקלעו להפסדים גדולים ,שבינתיים מקבלים מענה חלקי בלבד.

אבל בדברים של חג'בי היה משהו אחר: ב־7 באוקטובר הוא ירד לפתוח את המים בחממות המלפפונים, כששמע אזעקת צבע אדום. כמה רגעים אחר כך הוא ראה בכביש שמתחת למושב שלו, יכיני, את הטנדר של המחבלים. מייד אחר כך גם הגיע הטלפון מאחד מהפועלים העזתים שהעסיק, שבו אזהרה: "חמאס כאן. תברח".

המושב התרוקן במהירות. גם המשפחה של חג'בי עזבה. הוא נשאר כדי לדאוג לירקות שהוא מגדל: עגבניות, מלפפונים, חצילים, תפוחי אדמה. ליד החממות זרוקים ארגזים מלאי סחורה, שנקטפה לפני השבת השחורה ונרקבה מזמן. את מה שגדל מאז הוא הצליח לקטוף רק באופן חלקי; בשבועות הראשונים לא היה מי שיסייע לו, ועכשיו יש אמנם מתנדבים, אבל הם תחליף חלקי בלבד לעובדים מקצועיים שיכולים לפרוס צינורות השקיה או יריעות ניילון בחממות.

חג'בי הוא קול אותנטי. זעקתו בקעה ממעמקי הבטן. הוא סיפר על הפסדי עתק, על שטחים שנאלץ לייבש, על זרעים שלא ייזרעו, על מות החקלאות כחול־לבן. "הממשלה שונאת את החקלאים", הוא אמר, "היא עושה הכל כדי שלא נהיה כאן". לא יכולנו להישאר אדישים לדברים, ובסוף השידור נסענו אליו למושב. שאלנו איך להגיע, והוא ענה: "תגיעו למשק 4".

הסתובבנו איתו בחממות ובשדות, פגשנו עובדי בנק הפועלים שבאו להתנדב, וגם את אלון, שעבר מתל אביב לשדרות ושכבר כמה שבועות עוזר כאן לקטוף, בניסיון להציל את מה שאפשר. "כואב הלב", הוא אומר, "זה נורא מה שעושים לחקלאות שלנו. אנחנו מדינה משוגעת".

שאלנו את חג'בי אם מישהו מטעם המדינה דיבר איתו כדי לסייע. "אף אחד", השיב בחיוך מריר. מה עם שר החקלאות אבי דיכטר, השכן מאשקלון, תהינו. "אנחנו לא מעניינים אותו". ומה עם מס רכוש? "הם עסוקים בדברים אחרים". בעלי משקים שכנים סיפרו שפקידי מס רכוש מפחדים לבוא. זה נשמע לנו תמוה, בהתחשב בעובדה שמתנדבים מגיעים לכאן חופשי, אבל חג'בי אישר את הדברים.

מה שתפס אותנו יותר מכל היה האזהרות של חג'בי בנוגע לעתיד. אובדן העצמאות, התלות ביבוא, הסלט שלא יהיה בפסח. ביקשנו שיסביר. הוא אמר ששיעור ניכר מהגידולים החקלאיים מגיע מהעוטף. המלחמה פגעה קשות בשדות, הבריחה את העובדים הזרים, מקשה את החזרה לשגרה. זה יתבטא בכמות הסחורה, וכתוצאה מכך - במחיר. חלק מהרשתות מנצלות את המצב, ומייבאות סחורה זולה כדי לאלץ את החקלאים הישראלים לרדת למחירי רצפה. "לא נוכל לשרוד", הוא הזהיר.

שאלנו מה הפתרון. עובדים זרים, ומהר, הוא השיב. וגם הגדלת מכסות המים וקיצוץ במחיר, ועידוד קניית תוצרת כחול־לבן. "על הצרכן הישראלי אני סומך, על הממשלה לא". תהינו מה יקרה אם כל זה לא יתבצע. התשובה הייתה ברורה ומדאיגה: "לא יהיו חקלאים, ולא תהיה חקלאות. כולנו נשלם יותר, ואם טורקיה לא תרצה - לא יהיה לנו מה לאכול. הורגים אותנו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר