ענבל ליברמן (26), בת הקיבוץ ניר עם, אשר שימשה בתפקיד הרבש"צית שלו מאז דצמבר 22', הביאה לחיסולם של 25 מחבלים שחדרו ליישוב במטרה לשחוט משפחות, ילדים, זקנים, נשים וגברים ללא רחם.
בעוד הקיבוצים הסמוכים חטפו מכת מוות אנושה, שיארך עוד זמן רב מאוד לקום ולהתאושש ממנה - הודות לסדרת פעולות נחושה ואמיצה של הרבש"צית, שניהלה מיני־מבצע צבאי עצמאי, ניצל הקיבוץ מגזירת מוות.
ליברמן קיבלה בשבת את הידיעות על ההתקפות, ומאז פעלה באומץ לב מרשים והרואי כאשר הנחתה את כיתת הכוננות של קיבוץ ניר עם, הכינה תוכנית עבודה להגנה על הקיבוץ, יצרה מארבים למחבלים והעמידה גברים חמושים על הגדר של הקיבוץ. היא לקחה את תוכנית העבודה שקיבלה כמה צעדים קדימה והגדילה ראש במה שהתגלה כסיפור מופת וגבורה.
קיבוץ ניר עם הוא צמוד גדר - כק"מ מהגבול, בין שדרות לבין בית חאנון בעזה. קו ראשון לעזה, פשוטו כמשמעו. סער פז, אחד מחברי הקיבוץ, תיאר את ההצלחה הביטחונית שנבעה מקבלת ההחלטות המוצלחת שלה. "החלטה שוברת שוויון שלה, לחלק לנו נשקים ולשלוח אותנו לגזרות שונות, אף שההוראה הרשמית שקיבלה היתה להכין את כיתת הכוננות בלבד".
אשתו של סער, עילית פז, רכזת תרבות בקיבוץ ניר עם, סיפרה: "זה היה מדהים. בעלי היה חלק מכיתת הכוננות שפעלה על מנת למנוע מקרים של נפגעים נוספים. הם שמעו את היריות ויצרו קשר על דעת עצמם עם חברים אחרים מכיתת הכוננות ועם ענבל, והם הבינו שנאמר להם להיות בכוננות. אבל ענבל קיבלה החלטה שלא מחכים ומוקפצים מבצעית. בעצם העובדה שהם עשו זאת מוקדם, הם מנעו עשרות נפגעים בנפש.
"מזעזע מה שאני שומעת על בארי ועל ניר עוז. זה יותר מתרחיש הבלהות. בסיוט הכי שחור לא דמיינתי היקף כזה. קנה מידה כזה. שיירה כזו שנכנסת לישראל.
"כשהחזירו את החשמל לקיבוץ בסביבות 12 והתחיל לזרום המידע, קיבלנו זעקות לעזרה. 'צה"ל לא פה', 'תקראו לעזרה', 'אף אחד לא שומר עלינו'. אני מבינה שאני יכולה להיות בתרחיש הזה בעוד שעה, ונחרדת שהם שעות בכאוס הזה ואף אחד לא מגן עליהם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו