כשמדובר ביכולות גרעיניות – אסור לישראל להמר

לאחר פגישותיו החשובות עם הנשיא ביידן וראשי מדינות, גולת הכותרת של ביקור ראש הממשלה נתניהו בארה"ב תהיה נאומו באו"ם. בהנחה שהוא ידמה לנאומים קודמים, יש בהחלט למה לצפות.

האיום האיראני הישיר על ישראל באמצעות קידום תוכנית הגרעין והמשך פיתוח טילים ומל"טים ארוכי-טווח מדויקים שנושאים חימוש כבד, האיום העקיף באמצעות שלוחותיה במזה"ת (חיזבאללה, חמאס, ג'יהאד ולעיתים הרשות הפלשתינית), והאיום המתמשך על העולם החופשי באמצעות תמיכה ועידוד טרור, יתפסו ללא ספק חלק מרכזי בנאום. יודגשו גם הרצון לנורמליזציה מול סעודיה ומדינות נוספות, האיומים הרב-זירתיים בצפון, בעזה ובאיו"ש, והצורך להרגיע את הרוחות בוויכוח הפנימי (הלגיטימי) בישראל.

אסור להתבלבל מהם סדרי העדיפויות האמיתיים. רה"מ ידגיש כנראה את האחריות המוטלת על ארה"ב ואירופה, לאור ההתנהגות האגרסיבית והשלילית של האייתולות באיראן. השומעים חייבים להבין מרה"מ בבירור שמניעת הסכם או "הסכמות" גרועות עם איראן, כפי שעשתה כעת ארה"ב, לא נדחקו לעדיפות נמוכה יותר.

חשוב להבהיר שהחתירה לחתימת הסכמים בין ישראל, סעודיה וארה"ב - המוצדקת והחשובה מאוד כשלעצמה - לא תבוא בשום אופן על חשבון הצורך האקוטי לעצור את איראן. לאחר הפגישה עם ביידן והריאיון של MBS, מובן שהידיעות על השעיית השיחות היו מוטעות.

למרות הדיווחים על המשך ניסיונות השכנוע (הלגיטימיים) בהובלת השר דרמר, נראה כי השיחות על ברית הגנה בין ארה"ב לישראל איבדו מומנט, בעיקר בשל חוסר מוטיבציה בבית הלבן לקדם ברית בעת הזאת, וטוב שכך: חסרונות הברית עולים בהרבה על יתרונותיה.

הדרישות ל"גרעין אזרחי" - בעייתיות

הדרישות של ריאד הן ערבויות ביטחוניות, מבוססות על הסכם הגנה במודל האסיאתי, בעיקר נגד תוקפנות איראנית; עסקאות נשק מתקדמות ואזור סחר חופשי. אלו דרישות שישראל יכולה לקבל, בהנחה שיתרונה האיכותי (QME) יישמר.

מאידך, הדרישות ל"גרעין אזרחי" בעייתיות. הדרישה היא ליכולת מעגל דלק גרעיני מלא על אדמת סעודיה. "הצידוק האזרחי" הוא השאיפה לניצול מסחרי של משאבי הטבע, כלומר כריית אורניום והפיכתו ל"עוגה צהובה", המרתו לגז (UF6) והעשרתו לרמה הנדרשת לייצור מוטות דלק גרעיני לכורי כוח (ייצור חשמל), לשימוש עצמאי ולייצוא.

אסור להתבלבל, כפי שעושים רבים לאחרונה: הסעודים מבקשים מעגל דלק מלא על אדמתם, כולל העשרה, ולא כורי כוח גרעיניים לייצור חשמל כפי שמציעים להם הסינים. אין בעיה עקרונית בכור סעודי שמקורות הדלק שלו מגיעים מבחוץ, ויצאו החוצה לאחר השימוש (כמו בכור הרוסי בבושהר).

הסעודים מוכנים לכל פיקוח ובקרה על ידי ארה"ב וסבא"א, למניעת הסבה עתידית לצרכים צבאיים. למרות הפרסומים האופטימיים על מומחים שמצאו דרכים "לרבע את המעגל", אני מציע להמשיך בגישה הוותיקה ולא להמר כשמדובר ביכולות גרעיניות. נאום MBS שבו הצהיר כי סעודיה תשיג נשק גרעיני אם טהרן תעשה זאת, מוכיח את התזה.

אסור להתרשם מהפרסומים הלא אחראיים שישראל מפתחת "יכולות נסתרות" שימנעו בעתיד הסבת יכולות לצבאיות. גם אם "יוכח" שהסיכוי להצליח גבוה, ביום פקודה הכול עלול להשתנות. גם אם משמעות ההתעקשות על מניעת העשרה בסעודיה תהיה ביטול העסקאות - אסור לוותר, כי זה בנפשנו. קבלת הדרישות הגרעיניות הסעודיות תשמש בסיס לדרישות ממדינות באזור כמצרים, האמירויות וטורקיה, ותפתח רשמית מרוץ חימוש גרעיני במזה"ת.

הנושא הפלשתיני, שנדחף בעיקר בידי ארה"ב, תפס נפח בשבועות האחרונים וישראל תידרש לוויתורים. אסור שנושא זה, שלגביו אני פחות מוטרד, יהפוך לנושא המרכזי. בשונה מהגרעין, לא מדובר באיום קיומי ולכן ניתן לקחת סיכונים מחושבים כדי להשיג נורמליזציה.

רה"מ ידגיש כי איראן מפרה כל אמנה והסכם שעליהם חתמה, ולמרות זאת ההסכמות האחרונות העניקו לה אישור להמשך העשרה ל-60%, המהווה כ-98% מהזמן הנדרש להעשרה צבאית מלאה. ניהול מו"מ מבריק העניק לאיראן תשלום מארה"ב כדי שלא תעשה מה שהיא ממש לא רוצה לעשות, כלומר העשרה ל-90%.

במקביל, איראן ממשיכה לפתח ולייצר צנטריפוגות מתקדמות, לבנות בנתנז אתר תת-קרקעי נרחב שישמש להעשרה ולייצור צנטריפוגות, מפתחת ומחזיקה טילים בליסטיים המסוגלים לשאת ראש נפץ גרעיני, וממשיכה לפתח את מערכת הנשק המפרידה באמת בינה ליכולת גרעינית.

התנאי: החזרת סנקציות מועצת הביטחון

ברור מאיפה מגיעות הדרישות הסעודיות. הן מבוססות על הסכם הגרעין ועל ה"הסכמות" האבסורדיות. בארה"ב מכחישים כמובן קשר בין הכניעה והעברת מיליארדי הדולרים בתמורה לשחרור האסירים, לבין ההסכמות בנושא הגרעין שעקפו את הצורך באישור הקונגרס, שכנראה לא היה מתקבל.

במקביל, רוצח ההמונים ראיסי מתקבל בכבוד בעצרת האו"ם ומשפיל את ביידן בהצהרות על שליטתו המלאה בניצול כספי הכניעה, בניגוד מוחלט להצהרות האמריקאיות. האיראנים מסלקים שליש מפקחי סבא"א, לא עונים לשאלות על התיקים הפתוחים, תוקפים אינטרסים אמריקניים במפרץ, פוגעים בזכויות אדם והורגים נשים וילדות באיראן, ממשיכים בתמיכה המסיבית ברוסיה ומעבירים לה נשק מתקדם, ומקבלים אישור אמריקני דה-פקטו להגדיל את מכירות הנפט לסין לשיאים חדשים.

חשוב מאוד לקדם עסקה סעודית-אמריקנית-ישראלית שתכלול נורמליזציה, ללא צורך בברית הגנה בין ישראל לארה"ב, אבל במקביל ניתן להתגבר על הבעייתיות בדרישה הסעודית למעגל דלק עצמאי ולמזער נזקים מההסכמות שנעשו עם איראן - על ידי הפעלת סנאפ-בק שיחזיר את סנקציות מועצת הביטחון, כולל איסור מוחלט להעשיר אורניום באיראן.

זה ימשוך את השטיח מתחת לדרישה הסעודית, יאפשר להתקדם לעסקאות ללא איום גרעיני מסעודיה, ויפתח פתח לפעולה משותפת נגד תוכנית הגרעין האיראנית. מי שמציע שישראל תבטיח ל-MBS שהיא תטפל בהסרת איום תוכנית הגרעין האיראנית ולכן הוא לא זקוק לגרעין, מטיל על ישראל משימה שנמצאת באחריות המעצמות - גם אם בסופו של דבר ישראל תצטרך לבצעה בעצמה.

תא"ל (מיל') יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD) ופרופסור בטכניון. שימש כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו וכראש המטה לביטחון לאומי (בפועל).