הקמפיין נגד פוקס: היעד צריך להיות הממשלה, לא קציני צה"ל

בשבוע שעבר נתקלתי במקרה בהלוויה בה השתתפתיבאלוף פיקוד המרכז, יהודה פוקס. הוא הגיע במדי ב', מהשטח, ואחרי כמה דקות התנצל וחזר לשטח. תהיתי לאן הוא ממהר, הרי הלחימה היתה אז בעזה, והוא השיב בחיוך: "אצלי אין שניה של שקט. גם כשבעזה ייגמר, ביו"ש הכל יימשך כרגיל".

המציאות הזאת היא לחם חוקו של כל מי שמשרת ביו"ש. אין יום, אין לילה, אין סופ"ש. רשימת המבוקשים לא נגמרת, רשימת המעצרים מתארכת בהתאם, וכל מבצע הוא סכנה תמידית לנפגעים, כשהימנעות ממנו היא סכנה תמידית לפיגועים. מראשית השנה הנוכחית סוכלו מאות פיגועים ביו"ש, ונעצרו מאות מבוקשים, בשיתוף פעולה מודיעיני-מבצעי בין השב"כ וצה"ל (ולעתים גם משטרת ישראל) שהציל ממוות עשרות ישראלים.

אף אחד מהמבצעים האלה לא היה טיול של אחר הצהריים בפארק. יו"ש של השנה האחרונה חמושה ואלימה, וכל פעילות של צה"ל מלווה באש ובאומץ שלעתים חורגים מכל דמיון או תסריט. הלוחמים שנכנסים לשם בלילה עושים זאת כדי שהאזרחים לא ייהרגו בעורף ביום. זה עד כדי כך פשוט.

מי שאחראי על כל האופרציה הזאת הוא אלוף פיקוד המרכז. הוא אחראי על הצדדים הכאובים שלה כאשר פיגועים לא סוכלו ואנשים נהרגו, והוא אחראי על החלקים היותר מוצלחים שלה כאשר בזכות פעילות מאומצת מחבלים חוסלו או נעצרו ופיגועים נמנעו. כל אלה קורים בעבודה סיזיפית, אינסופית, שניצבת על הר עצום של אחריות שאי אפשר לברוח ממנו. אחריות לחיי אזרחים, אחריות לחיי חיילים, ואחריות להישאר בן אדם – מול אזרחים פלשתינים ורכושם, מול האתיקה המקצועית, ומול המראה.

יהודה פוקס הוא קצין מעולה, בעל עבר קרבי ופיקודי ללא דופי, אבל יותר מזה – הוא בן אדם. ואם להשתמש בז'רגון האמריקני: הוא קצין וג'נטלמן. בצד המקצועי הוא יודע את העבודה מצוין; בצד האישי-אנושי הוא עושה אותה בדרך שרותמת אליו את האנשים ונמנעת ממלחמות מיותרות, בבית ומול האויב. יתרה מזאת, לפוקס יש אומץ ציבורי-פיקודי יוצא דופן, בעידן שבו צמרת הצבא נעלמת לא פעם כשצריך לפגוש אירוע בעייתי שכרוך בנטילת אחריות. בשנה שעברה כאשר שני מפקדי הפלגות באגוז רס"ן איתמר אלחרר ורס"ן אופק אהרון נהרגו מאש קצין אחר ביחידה, הוא מיהר להתייצב ב-8 בערב מול מגישי החדשות בטלוויזיה, לקח אחריות והבטיח להפוך כל אבן כדי להבטיח שמקרים כאלה לא יישנו בעתיד.

בפיקוד המרכז פוקס הוא אמנם הריבון הרשמי בשטח, אבל מעשית הוא ממלא את הוראות הממשלה ואת פקודות הרמטכ"ל.מי שתוקף אותועל-כך שפינה בשבוע החולף ששה מאחזים חדשים (לא חוקיים), מתעלם מהעובדה שראש הממשלה, בנימין נתניהו, התחייב רשמית בפני הממשל בוושינגטון שלא לבנות ישובים חדשים ביו"ש עד להודעה חדשה. הוא גם מתעלם מהעובדה שהממשלה פועלת (עדיין) על-פי החוק, ואמורה לפעול נגד מה שמבוצע באופן לא חוקי.

לכפויי הטובה שעומדים מאחורי הקמפיין, שנעשה ללא קרדיט, אין כמובן טיפת בושה. סביר שהם מגיעים מקרב ההתיישבות ביו"ש, אותה התיישבות שהיא הראשונה שנהנית מהגנתו של הצבא ושל מפקדיו, ובראשם פוקס. באמצעות הקמפיין הזה (מי שילם? מי אישר? מי תלה?) הם מבקשים להפחיד אותו; להפוך אותו לשפוט שלהם. לגרום לידיים שלו לרעוד בפעם הבאה שיתבקש להורות על פינוי של מאחז. זה מה שקרה לצה"ל כאשר היסס בפינוי המאחז הלא חוקי באביתר בזמן מבצע "שומר החומות", וכשכבר הגיע לכך נתקל בקשיים שתפחו לעיסה פוליטית-משפטית סבוכה שנמשכת עד היום.

הלקח מאביתר הוא שפינויים צריכים להתבצע מייד. זאת ההנחיה שהדרג המדיני נתן לפוקס, וזאת ההנחיה שהוא מבצע. מי שמבקש ממנו לגלגל עיניים, קורא לו למעשה להפר פקודה, אבל מבקש ממנו גם לעשות דבר חמור בהרבה: להיות כפוף למרותם של המתנחלים, ולא למרותה של הממשלה או של הרמטכ"ל. זה מאבק על שליטה, שיש לו עוד שלל ספיחים – אחד מהם שעלה באחרונה לכותרות הוא הניסיון להרתיע את שר הביטחון, השב"כ וצה"ל מפני הוצאת צווים מנהליים ליהודים שחשודים במעורבות בפעילות טרור.

הקמפיין לכשעצמו הוא כמובן לגיטימי. מותר לתקוף את פינוי הישובים, ומותר להתנגד למעצר מנהלי של יהודים. אבל היעד לקמפיין כזה צריך להיות בממשלה, לא בצבא. מול פוליטיקאים, לא מול קצינים. מי שלוקח תמונה של אלוף במדי א' (ולא במדי ב' שבהם הוא חי ונושם 24/7), כשהוא מחייך (ולא במצב הצבירה הקבוע שבא עם התפקיד הזה של דאגות וקמטים), הוא ציניקן מרושע ונטול גבולות, ובעיקר נטול אחריות וממלכתיות.

טוב עשו שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי כשגינו את הקמפיין, אבל זה לא מספיק. מצופה לשמוע את ראש הממשלה בנימין נתניהו אומר דברים ברורים בנושא, וגם את שני הנמענים של הקמפיין – השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר. כמי שחיים ביו"ש בביטחון, בזכותם של הצבא ומפקדיו, הם צריכים להיות הראשונים להודות לפוקס ולהוקיע את מי שתוקפים אותו. אם לא יעשו כן, יתברר שוב שמאחורי הפסאדה של מנהיגי ציבור אחראים מסתתרים פוליטיקאים ציניים וחסרי מעצורים.