היעד ארוך הטווח של ישראל ביחס לרצועת עזה הוא להביא לכך שאזור זה יהיה מפורז ביטחונית ונתון לשליטתו של גורם לגיטימי, המכיר בישראל ולא מפעיל נגדה אלימות. בנקודת הזמן הנוכחית, יעד זה אינו מציאותי ואינו בר־השגה.
כל עוד רצועת עזה נשלטת על ידי חמאס - אויב מובהק של ישראל, המשקיע את כל מרצו במאבק נגדה - עומדות בפני הדרג המדיני בישראל שתי חלופות בהתמודדות עם אתגרי הביטחון בזירה זו. שתיהן אינן אטרקטיביות:
האחת - כיבוש הרצועה והחלפת השלטון במבצע צבאי רחב ועמוק, שמחיריו הישירים והעקיפים גבוהים ותוחלתו איננה ברורה, כל זמן שלא קיים גורם אחר שיוכל לתפוס את הגה השלטון.
האפשרות השנייה היא זו המכונה "תפיסת הסבבים" - שימור השקט על ידי הרתעה המושגת בסבבי לחימה, תוך מאמץ לצמצם את משכו של כל "סבב" ולרווח ככל הניתן בין הסבבים. זאת, תוך שימוש בשגרה במנופי לחץ ובתמריצים, אשר יגדילו את מחיר ההפסד ויהפכו את ההתקפות על ישראל לבלתי כדאיות. זוהי הגישה המאפיינת את המדיניות הישראלית, והיא לא צפויה להשתנות גם בעקבות העימות הנוכחי.
אסטרטגיה שמציעה שקט זמני ושברירי
חולשתה של אסטרטגיה זו נובעת מכך שהשקט שהיא מציעה לעולם יהיה זמני ושברירי. הוא יחזיק מעמד עד לרגע שבו היריב יחוש כי כדאי לו להפר אותו, בין אם כדי לשפר את מצבו ובין אם במטרה למנוע שחיקה במעמדו.
כדי לגרום ליריב לרסן את דחפיו, על ישראל להעצים את המחיר שהיא גובה בכל סבב ולהכביד בשגרה על תהליכי התעצמותו. בדרך זו היא עשויה להשפיע על שני המרכיבים שמשפיעים על החלטתו: על הרצון ועל היכולת.
מבחינתה של ישראל - מכת הפתיחה במבצע "מגן וחץ" השיגה את היעד העיקרי שלו: חיזוק ההרתעה וגביית מחיר מהג'יהאד האסלאמי על התגרותו בישראל, במטחי הרקטות שירה בעקבות מותו של חאדר עדנאן.
ישראל נדרשת למקד את מאמציה כעת בשתי מטרות: הראשונה - למנוע מהיריב הישג שיהיה עלול לשנות את המאזן, והשנייה - לנצל את ההזדמנות כדי להעמיק את הפגיעה בגורמי הטרור בעזה.
לפגוע במפקדים ובנכסים
לצד הגברת המאמץ ההגנתי למניעת "הפתעות" ופגיעה בנפש, על ישראל לפגוע בעוצמה במפקדים נוספים ובנכסים החשובים לג'יהאד האסלאמי. אם יזוהו סימנים שיצביעו על כוונת חמאס להצטרף ללחימה, יהיה נכון ליזום פגיעה גם במפקדיו, ולהכניס לרשימת יעדי התקיפה הראשונים את מגדלי הטרור. כדי לצמצם את משך הלחימה, מוצע כי ישראל תפעל בעוצמה כבר בתחילה. ניהול המערכה בתהליך מדורג יביא להימשכותה יותר מהרצוי.
הגם שזירת המערכה העיקרית היא בדרום, על צה"ל להיערך לאפשרות שגם בסבב הזה חמאס ינסה להגיב מהצפון כדי ליצור חזית נוספת לישראל ולנסות לסבך אותה גם עם חיזבאללה.
זירה נוספת המחייבת ערנות ותגובה נחושה היא "הזירה הפנימית": על משטרת ישראל והשב"כ לגלות ערנות ולהגיב באופן מהיר ונחוש לטרור ולאירועים לאומניים אלימים בתוככי ישראל, בהשפעת העימות בעזה, על רקע ההסתה לקראת יום ה"נכבה", ולהבדיל - יום ירושלים, שיתקיימו בשבוע הבא.
ישראל צריכה לשאוף לכך שהמבצע הנוכחי יסתיים כשהתחושה בג'יהאד האסלאמי היא של הפסד מובהק וחוסר תוחלת. תוצאה כזו תשדר מסר ברור גם ליריבים האחרים ותסייע גם להרחיק את הסבב הבא.
הכותב הוא ראש מכון "משגב" לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית בירושלים. שימש יועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל, וכיהן בצמרת שירות הביטחון הכללי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו