חוק הגיוס: לא שוויון יש כאן, אלא אפליה נטו

למראית עין, חוק הגיוס המוצע טוב: הוא מוריד מהשולחן את תפוח האדמה הלוהט של הציבור החרדי ומשחרר את חלקו לשוק העבודה, והוא מתגמל כראוי את החיילים שצה"ל צריך ומאפשר לו להיפטר מאלה שלא.

אבל החיים הם לא מראית עין, והחוק המוצע הוא הכי רחוק שיש מטוב. ואם להיות פחות עדינים: הוא שערורייה. אין דרך יפה לומר זאת - ממשלת ישראל מקבעת באמצעותו את העובדה שיש בישראל שני מעמדות: מעמד אחד, דרג א', שלא משרת ולא מסכן את חייו, ומעמד שני, דרג ב', שמשרת ומסתכן. לא שוויון יש כאן ולא היגיון אלא אפליה נטו.

אפשר לטעון עד מחר שהציבור החרדי מקופח ומסכן. בפועל, מי שמשרתים הם המקופחים. המדינה דורשת מהם לעצור לשלוש שנים את החיים שלהם, בעוד אחיהם החרדים ממשיכים כרגיל. בשם חוסר השוויון הזה נפסלו בעשורים האחרונים שלל הצעות חוק דומות, שבשורה התחתונה הציעו להבדיל בין דם לדם. צריך לקוות שזה גם מה שבג"ץ יעשה להצעת החוק הנוכחית: יקבור אותה, יהיה המחיר לקואליציה ולחקיקה המשפטית אשר יהיה.

לעיתים מגיע הרגע שצריך לעצור ולהגיד "עד כאן". והרגע הזה הגיע. החרדים מתבלבלים לחשוב שיש הקבלה בין שירות צבאי וסכנת חיים לבין לימוד בישיבה; שמי שלומד בישיבה זכאי לאותם התנאים כמו מי שמשרת; ששניהם תורמים "אותו הדבר", ולכן זכאים לקבל "אותו הדבר". ובכן, לא. והרעיון הזה - שמזדחל לו לתוך ספר החוקים - יצית עוד אש במחאה ברחובות.

אפשר לדבר עד מחר נגד ה"סרבנות" של הטייסים ואחרים. אבל הסרבנים האמיתיים הם החרדים, שלא תורמים ומעולם לא תרמו את חלקם להגנת העם והמולדת. הטענה שצה"ל לא צריך אותם אינה רלוונטית לדיון הזה; גם כי את חלקם הוא כן צריך ורוצה, וגם כי יש אלף דרכים אחרות לתרום - שירות לאומי, לדוגמה.חוק הגיוני, מאוזן ודמוקרטי היה צריך לקבוע אחת משתיים: או שכל בני ה־18 (כולל ערבים וחרדים) משרתים את המדינה, כאשר צה"ל בוחר את מי שהוא צריך והיתר משרתים בדרכים אחרות; או שכל בני ה־18 מפסיקים לקבל תמיכה או קצבאות מהמדינה ויוצאים לעבוד, וצה"ל מושך אליו את מי שהוא רוצה באמצעות משכורות מפתות.

מותו של צבא העם

המתכונת המוצעת היא ישראבלוף. המשרתים ימשיכו לשאת בנטל ויקבלו על זה עוד כמה לירות, והלא משרתים ימשיכו לקבל כסף מהמדינה עד גיל 23 ורק אז יעשו טובה ויחפשו עבודה. המשמעות תהיה מותו הרשמי של "צבא העם", וגרוע מכך - הפיכתו לעניין כלכלי. זה יתבטא מיידית בזינוק במספר המשתמטים מבין חייבי הגיוס, שיחפשו גם הם להתחיל את החיים בגיל 18 ולא אחרי שלוש שנות שירות מפרכות. 

הממשלה הצליחה לחבל ב־100 ימיה הראשונים בביטחון, בכלכלה, בהייטק, במעמדה של ישראל בעולם ובלכידות החברתית. חוק הגיוס המוצע הוא מתכונת בטוחה לשחיטת אחת מהפרות הקדושות האחרונות שעוד נותרו כאן. "צבא העם" אמנם הפך כבר מזמן לצבא חצי העם, אבל הודעת הפטירה הרשמית שלו עלולה להיות מכת מוות, לא פחות, לאחד הסמלים המאחדים האחרונים שעוד נותרו פה.