הדיון לאחר נפילת רון ארד בשבי נחשף: "האם עשינו הכל כדי לחלץ את הטייסים? התשובה חיובית"

כמעט 36 שנה חלפו מאז אותה שעת ערב מוקדמת ב־16 באוקטובר 1986, שבה אירע פיצוץ במטוס הפנטום של ישי אבירם ורון ארד בשמי לבנון. אבירם חולץ מהשטח, ואילו גורלו של ארד היה ונותר תעלומה ופצע פתוח בחברה הישראלית.

ארבעה ימים לאחר היום הדרמטי ההוא התכנסה ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, וכעת נחשפים לראשונה הפרוטוקולים מהדיון, שמספקים הצצה למה שעשתה ישראל כדי להגיע לארד, מה ידעה ובעיקר כמה לא ידעה בנוגע למצבו. רק חלק קטן מהמסמכים הושחר בידי איש הצנזורה לשעבר נתן לסט, שלאחרונה החל לעבור על החומרים החסויים כדי להנגיש אותם לציבור.

לדיון בוועדת החו"ב הוזמנו בין השאר שר הביטחון דאז יצחק רבין ז"ל, מפקד חיל האוויר אלוף עמוס לפידות ז"ל, ועוזר ראש אמ"ן למחקר, תא"ל אלקנה הר־נוף ז"ל. את הדיון בנפילת מטוסו של ארד פותח שר הביטחון רבין, שמסביר לנוכחים מהי אותה תקיפה שאליה יצאו ארד ואבירם. אחריו מסביר אלוף לפידות מהו היעד שהותקף, מה מיקומו ומי שולט בו.

"המטוס התפרק"

"התקיפה שבוצעה היתה גדולה מן הרגיל. היא בוצעה בשישה מטוסי פנטום, כל אחד עם עשר פצצות", מספר אלוף לפידות, "היא בוצעה ביום ה' אחר הצהריים, בשעה 15:45. לפי התכנון, נכנס הזוג הראשון של מטוסי הפנטום, הפציץ מטרות, ולאחר כ־20 דקות נכנס מבנה של שני מטוסים נוספים. שעה או פחות לאחר מכן הוכנס המבנה השלישי, וכאשר זה תקף מגובה רב יחסית (15 אלף רגל) שחרר המטוס המוביל את הפצצות, ופתאום אירע פיצוץ חזק מאוד אשר גרם לפגיעה במטוס והוא התפרק".

ח"כ לין: "באיזה גובה?" לפידות: "בגובה 8,000 רגל מעל השטח. הטייסים הרגישו בפיצוץ חזק מאוד. הטייס שחולץ אמר כי לפרק זמן קצר הרגיש כאילו הוא מאבד את הכרתו. לאחר מכן מצא את עצמו תלוי על המצנח. הוא התאושש וראה את בן הזוג שלו (רון ארד, ל"ש) תלוי על המצנח. הוא הוציא את מכשיר הקשר שלו וניסה ליצור קשר עם בן הזוג, אך לא הצליח. הצניחה אורכת 5-4 דקות, בזמן זה ירו עליהם, אך הטייס אשר חזר הביתה לא נפגע, הוא גם לא ראה שהשני נפגע. שני הטייסים נחתו במרחק 4 ק"מ ממטרת התקיפה, דרומית לה. הטייס אשר חזר נכנס לוואדי סבוך והסתתר בין השיחים. הוא ראה את בן הזוג שלו במרחק 200 מטר, הוא קרא לו אך לא נענה".

כאן מתאר לפידות את החילוץ. "המקרה אירע בשעה 16:45, כאשר החשיכה יורדת בשעה 17:30. התארגנו מייד לחיפוי. ביצענו בשטח פעולות חיפוי אגרסיביות כדי למנוע מהמחבלים להגיע אל הטייסים ולתפוס אותם. שלושה זוגות מטוסים ומסוקי קרב מנעו מהמחבלים להכניס את כוחותיהם לאזור, כדי שבשעת חשיכה נוכל לחלץ את הטייסים. החיפוי ריתק את המחבלים לקרקע...

אש לעבר מסוקים

"הטייס כיוון את המטוסים שלנו אשר חיפו עליו. הוא כיוון אותם גם בעת ניסיונות החילוץ. בתנאי שטח כאלה, כל ניסיון לחלץ הוא כמעט בלתי אפשרי, גם בגלל הקרבה לכוחות האויב, לכן שקלנו ביצוע פעולה מסובכת ודרמטית אשר תגביר את הסיכוי לחלץ את הטייסים. פעלנו באמצעות מסוקי קרב קטנים יותר, שקשה לפגוע בהם והם יכולים להילחם ולהשיב באש. לאחר ניסיונות של חצי שעה, הצליח אחד ממסוקי הקרב ליצור קשר צמוד עם הטייס והגיע אליו. הטייס הצליח להיתלות על מגלש המסוק".

ח"כ שריד: "האם הוא נתלה ממש בידיים?" לפידות: "כן, הוא נתלה בידיו וכך טס 5 ק"מ במהירות איטית, כי היה חשש שהוא עלול ליפול. קיימת שיטה להושיב את מי שתלוי מבחוץ על דרגש ולקשור אותו ברצועה, אך כאשר המסוק ניסה לנחות כדי לבצע זאת נפתחה עליו שוב אש, והצוות ויתר על הרעיון. הטייס פשוט ישב על המגלש והחזיק בקורה, והמסוק ממש ברח משם. אחד ממטוסי החילוץ טס ליד המסוק במטרה להעביר אליו את הטייס.

"באיזושהי נקודה בדרך הם ביקשו לנחות, אך גם אז נפתחה עליהם אש אר.פי.ג'י, ומסוק החילוץ לא הספיק לנחות. כאשר התברר שאין חשש שהטייס ייפול, כי הוא יושב עם גבו אל הרוח והרוח מצמידה אותו אל הקורה, המשיך המסוק לטוס במהירות של קרוב ל־200 ק"מ לשעה. הטייס הניצול הוא פשוט בחור מעולה, בעל כושר גופני יוצא מן הכלל".

מעט מאוחר יותר מספר אלוף לפידות כי המאמצים לחלץ את רון ארד נמשכו בלילה וביומיים שלאחר האירוע, ומדוע בכלל אבד.

ח"כ דרוקמן שואל: "מה ידוע לנו על גורלו של הטייס השני?" לפידות: "התמונה המצטיירת היא שנתפס על ידי אמל, שהוא חי וידו שבורה. יש גם ידיעות שעל פיהן נמסר לידי הסורים, אך אלו אינן ידיעות ודאיות. אין גם להוציא מכלל אפשרות שאין הוא חי. הסיכוי שהוא בידי אמל או בידיו של מישהו אחר גבוה יותר מהסיכוי שהוא לא חי".

הנוכחים בחדר עוברים לדון בהערכה לאן הועבר ארד ("הדבר הסביר ביותר שאמל העביר אותו צפונה", אולם המידע בעניין סותר), ובשלב מסוים נוטל את זכות הדיבור רבין.

"באשר לשאלה אם עשינו הכל כדי לחלץ את הטייסים, התשובה לדעתי חיובית", אומר שר הביטחון דאז, "בשעה 23:30 היה צריך כוח גדול לחדור לאזור ולסרוק אותו. דובר על כוח של 100 איש, אך מסיכום התמונה שהצטיירה לרמטכ"ל ולי התברר כי ספק אם הטייסים שלנו אכן דיברו עם השניים... כל הידיעות שהיו בידינו נתנו יסוד להניח כי הטייס כבר לא במקום. בתנאים כאלה צריך היה לשלוח כוח גדול כדי לחפש אותו בוואדי בלילה. המסקנה היתה שהסיכוי למצוא אותו בשטח קלוש, לכן הגעתי למסקנה שאין לסכן את כוח החילוץ. התחושה היתה שהטייס נמצא בידיהם, חי או לא".

אינדה נובומינסקי, מנהלת ארכיון הכנסת, אמרה: "על פי תקנות חוק הארכיונים, הישיבות של מליאת הוועדה חסויות ל־30 שנה, הפרוטוקולים של ועדות המשנה ל־50 שנה, וחלק מהחומרים שקשורים לשירותים החשאיים חסויים ל־90 שנה. כשעוברת תקופת החשיפה, כל פרוטוקול צריך לעבור חשיפה שכוללת בדיקה מדוקדקת לפני פרסומו על פי קריטריונים של 'סכנה מיידית לביטחון המדינה', צנעת הפרט ושיקולים נוספים". חושף הפרוטוקול, נתן לסט, אמר ל"ישראל היום": "יש בכנסת היקף חומרים עצום בתחומי החיים השונים. זה לא מובן מאליו שהכנסת בחרה לבדוק מה ניתן לחשוף".