מצפון תיפתח הרעה: האתגר הבא נמצא מעבר לפינה

ממשלת המעבר בראשות יאיר לפיד צלחה בהצטיינות יתרה את מבחן "עלות השחר" בעזה, אבל אינה יכולה להרשות לעצמה אפילו דקה אחת כדי להתרווח.

המבחן הבא, לכאורה קשה ומסובך פי כמה, ממתין מעבר לפינה לקראת השבוע השלישי של החודש הבא - כאשר יחל, כמתוכנן, הקידוח באסדת הגז כריש מול חופי לבנון.

איומיו של חסן נסראללה לפגוע באסדה אם לא יובטחו "כל זכויותיה" של לבנון בתחום הפקת הגז, הובילו להאצת המגעים בין ישראל ולבנון באמצעות המתווך האמריקני, במאמץ לסגור הסכם על תיחום הגבול הימי ביניהן עוד לפני התחלת הקידוח.

המתווך, עמוס הוכשטיין, שהה בלבנון בשבוע שעבר, ומשם דילג לישראל. כל הצדדים משדרים אופטימיות, אבל לא ביטחון מוחלט שניתן להגיע בזמן הקצר הזה לחתימה בראש הנקרה.

וכאילו כדי להגביר את הלחץ, מקור המקורב לחיזבאללה אמר אתמול כי ארגונו אמנם "אינו מעורב" במשא ומתן ומשאיר זאת לנציגי ממשלת לבנון, אבל לא יסתפק בדיווחים בלבד על ההסכם המתגבש, ויתעקש "לראות את הנייר הסופי" לפני שייתן את אישורו.

ליוונים, השותפים בבעלות על האסדה שניסו לברר אצל חיזבאללה אם נסראללה אכן רציני באיומיו, נאמר שטוב יעשו אם פשוט ירחיקו את האסדה מן המקום, כיוון ש"לא נוכל לערוב למה שיקרה".

בדיווחים האחרונים מלבנון נמסר שהמתווך האמריקני הודיע לבני שיחו שם כי "ישראל אינה מתכוונת בשום פנים להיכנע לסחטנות של נסראללה". אך אין פירוש הדברים שאיומיו נלקחים כאן בקלות ראש.

הקבינט הביטחוני קיים בשבוע שעבר דיון בנושא בהשתתפות בכירי מערכת הביטחון, ולכולם ברור שחיזבאללה אינו דומה בשום דבר לג'יהאד האסלאמי: לא בכמות הרקטות העצומה שברשותו (יותר מ־100 אלף, לטענת מפקד משמרות המהפכה מן השבוע שעבר), לא בטווחים, לא ברמת הדיוק של מקצתן ולא בתחומים אחרים, כמו ניהול מערכה ושדרת פיקוד.

ההרפתקה של נסראללה

על פניו יש לפחות שתי סיבות שצריכות להרתיע את נסראללה מיציאה להרפתקה צבאית מול ישראל. האחת - מעמדו הציבורי בלבנון שנמצא בשפל המדרגה. ברשתות החברתיות הוא מואשם כאחראי בלעדי לריסוקה של המדינה ולסבלם הנורא של מיליוני אזרחים שמתקשים לשרוד: "אנחנו רוצים להפיק גז, לא שתגרור אותנו לעוד מלחמה עם ישראל".

הסיבה האחרת קשורה למסקנה שהיה ראוי שיסיק מדפוסי פעילותו של צה"ל במבצע "עלות השחר", ובעיקר מן השיפור הדרמטי בביצועיה של כיפת ברזל והמודיעין המדויק, שאפשר לישראל לחסל את בכירי הארגון. כך, למשל, מספרים בעזה שהמח"ט הדרומי שחוסל, חאלד מנסור, לא האמין שיגיעו אליו כיוון שהסתתר בתוך בניין שנמצא בעומק מחנה הפליטים ברפיח, והיה מוקף מכל צדדיו בבניינים אחרים.

העניין הוא בזה שאיש אינו יכול להיות בטוח שנסראללה אכן למד את הלקח הכפול, וייזהר שבעתיים לא לחזור על המשגה שהוביל אותו ב־2006 למלחמה בישראל ולהריסת רובע הדאחייה בביירות.

באיומיו האחרונים הוא כבר טיפס על עץ גבוה למדי והוא עלול לחשוב, בטעות, שירי שלו לעבר אסדת כריש יסתיים רק בעימות מוגבל עם ישראל, שבסיומו, כמו הג'יהאד האסלאמי בעזה, יטען לניצחון. זהו, כנראה, המבחן הבא של ממשלת לפיד.