המצב בדרום חזר אתמול לשגרה מלאה, שבוע בדיוק לאחר ההסלמה שהחלה את סבב הלחימה האחרון. כחלק מכך הוסרו כלל ההגבלות על העורף הישראלי, וחודשה במלואה הפעילות האזרחית הפלשתינית - מכניסת פועלים לעבודה בישראל, דרך מעבר מלא של סחורות לרצועה וממנה, ועד לפתיחת אזורי הדיג.
המנוף הכלכלי הזה היה סיבה מרכזית להימנעות של חמאס מהצטרפות ללחימה. גם כך, המצוקה האזרחית־כלכלית ברצועה גדולה. נכון לאתמול, למשל, היה חשמל רק למשך שעתיים. התושבים, שנאנקים תחת הנטל, לא רצו לחזור שוב ללחימה ולמשמעויותיה שנה אחרי מבצע שומר החומות. מבחינתם, הסבב הנוכחי היה מיותר, נטול סיבה והיגיון, והם דרשו בכל דרך לסיימו בהקדם האפשרי. יש כאן לקח מובהק להמשך: חמאס הוא אמנם ארגון ג'יהאד שימשיך לדגול בהשמדת מדינת ישראל, אבל הוא גם בעל הבית ברצועה וקשוב לתושביה. צעדים שיעלו את רמת החיים בעזה יגבירו בוודאי את הדילמה העתידית של חמאס בכל פעם שישקול לפתוח בסבב לחימה. זה צריך לקרות כמובן במקביל לשימור ההרתעה - בדומה לאופן שבו ישראל נהגה בשנה החולפת - כאשר כל רקטה, ירי או בלון צריכים להיענות בחומרה.
שילוב של שני היבטים אלה, הביטחוני והאזרחי, עשוי לאפשר לישראל לייצר משוואת קיום סבירה יותר מול עזה מכפי שהיה בעבר. זאת גם עשויה להיות מקפצה נוחה להסכמים רחבים יותר שמצרים מנסה לקדם, ואפילו להוות פלטפורמה לפתרון סוגיית גופות חללי צה"ל ושני האזרחים שמוחזקים בעזה. חמאס אמנם הציב עד כה רף בלתי אפשרי לשחרורם, אולם הוא עשוי להתגמש כעת; הדרג המדיני־ביטחוני הבכיר צפוי לדון בנושא בשבוע הבא, מתוך ניסיון (שסיכוייו נמוכים מאוד) לקדמו.
ישראל רוצה למנף הישגים
תוצאות המבצע גם נותנות לחמאס הזדמנות לייצר משוואת כוח חדשה מול הג'יהאד האסלאמי, שנחלש משמעותית בעקבות חיסול שני מנהיגיו הצבאיים ברצועה. לא ברור אם חמאס יעשה זאת, בין היתר משום שהדבר תלוי גם בכספים איראניים ובקשרים שמתקיימים לעיתים בין גורמים שונים בשני הארגונים, אבל סביר שבחמאס יבקשו לוודא שהג'יהאד האסלאמי לא גורר אותם ואת הרצועה כולה שוב להסלמה מיותרת, שרק הפסדים בצידה. את ההרתעה המובהקת שהושגה במבצע האחרון מבקשת ישראל למנף גם לגזרות נוספות, ובראשן מול חיזבאללה.
לאחרונה, איים הארגון כי יפגע בהפקת הגז הישראלית אם לא ייפתר הסכסוך הימי בין המדינות סביב מאגרי כריש וקאנה, ונראה שכעת גם בלבנון צריכים לעשות חושבים. אמנם מלחמה בצפון אינה דומה במאום לכמה ימי קרב מול ארגון קטן ומוגבל כמו הג'יהאד האסלאמי, אבל המסר שעבר הוא שישראל הוכיחה שהיא נכונה להיכנס למערכה כדי לא לוותר על עקרונותיה. זה לקח חשוב, שעשוי לסייע בפתרון משבר הגז מול לבנון; המתווך האמריקני צפוי לשוב בקרוב לאזור, ואם ישיג התקדמות בדילוגיו בין ירושלים לביירות - ישובו הצדדים וייפגשו החודש במישרין (בנוכחות האמריקנים) במעבר נקורה. אבל הישגי המבצע, והניצחון הישראלי, אסור שיטשטשו את התמונה הגדולה: עזה לא הלכה ולא תלך לשום מקום. שני מיליון תושביה - על בעיותיהם ועל ארגוני הטרור ששולטים בהם - נותרו כאן, והם ימשיכו לאתגר את ישראל גם בעתיד. ישראל אמנם רשמה לעצמה כמה נקודות זכות וחיזקה את ההרתעה, אבל כדי לפתור את בעיית עזה היא תידרש להרבה יותר מזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו