דו"ח מבקר המדינה על תפקוד המשטרה באירועי שומר החומות בערים המעורבות לא יפתיע אף אחד שהיה כאן לפני שנה וחודשיים: כבר בזמן אמת היה ברור שמדובר בתקלה שורשית, שאם לא תתוקן לאלתר נזקיה העתידיים יהיו גדולים פי כמה.
המבקר פורט באריכות את התקלות, ומפרט על כל אחת מהן. הן מצויות כמעט בכל תחום; מתפקוד תחנות המשטרה בשטח (גודלן, התאמתן לתפקידן, מבנה כוח האדם שלהן ואפילו היעדר מספיק שוטרים שמדברים ערבית), דרך ענייני מודיעין (או ליתר דיוק: מחסור במודיעין, ברכזי מודיעין ובמעריכי מודיעין מקצועיים), לוגיסטיקה, איסוף ושמירת נתונים (אפילו הסכמה על מספרי העצורים והנחקרים אין), מילואים וניתוח לקוי וחסר של המצב בזמן אמת, ועד הפקת הלקחים המתבקשים.
לא כל הלקחים והאחריות חונים אצל המשטרה. גם השב"כ נמצא בדו"ח כמי שהערכותיו בזמן אמת היו חסרות, ובעיקר – כמי שהתיאום הבסיסי הלקוי וחלוקת הגזרות הלא מוגדרת בינו לבין המשטרה פגמו במתן מענה הולם לאירועים. בשני הארגונים דוחים את הדברים, וטוענים כי העבודה ביניהם טובה ומקצועית; אבל על פי מבחן התוצאה נדמה שעדיף להם שהמבקר צודק, אחרת מתבקש לתהות על הפער בין איכות עבודתם לתוצאות בשטח.
למרות שהדו"ח מפורט וענייני, צריך להסתכל עליו ממעוף הציפור. כל אחד מהליקויים דורש כמובן מענה ותיקון, אבל השורה התחתונה - או הראשונה - היא החשובה באמת: משטרת ישראל קטנה על משימותיה, ומזערית על האתגרים שצפויים לה בחירום. יש לה בעיות שורש עמוקות של תקציב, כוח אדם, הכשרות ואיכות פיקוד, שאם לא יתוקנו ייצרו נזק עצום.
כל אלה לא חונים במשטרה. האחריות להם רובצת בממשלה, שבמשך שנים ארוכות ייבשה במתכוון את המשטרה, נמנעה מלמנות מפכ"ל, ובאופן כללי עשתה הכל כדי להקטין אותה, תרתי משמע. את הנזק המצטבר חווה כל אזרח, כל יום: בהיעדר שוטרים שיגיבו בזמן לקריאות, בהיעדר יכולת מספקת לטפל בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית, ובפרישה הסיטונית של שוטרים שלא רוצים להיות שייכים או מזוהים עם גוף חבוט שתדמיתו בקרשים.
במלים אחרות, משטרת ישראל היא קורבן של התעללות מכוונת, שתוצאתה המיידית היא פגיעה בשירות שהיא נותנת לאזרח. המבקר אמנם ממקד את הדו"ח באירועים בערים המעורבות, אבל באותה מידה הוא יכול היה לכתוב את אותו הדו"ח על יכולותיה ותפקודה של המשטרה בשגרה כמעט בכל עיר או מחוז. גרוע מכך, אם הדו"חות היו נעשים במצטבר, שנה אחר שנה, המבקר היה מגלה שבמקום מגמת שיפור המשטרה הולכת אחורה – תוצאה ישירה של היעדר כרוני בתחנות משטרה ובשוטרים, בתקציב, ובתכניות ממשלתיות לטיפול בבעיות שורש.
הערים המעורבות הן דוגמא מצוינת לכך. המבקר עוסק בתפקוד כוחות הביטחון, אבל הבעיה עמוקה בהרבה, והיא כוללת אלמנטים של תעסוקה, חינוך, רווחה ועוד. כדי שהמשטרה תוכל לאתגר, היא זקוקה לסיוע אקטיבי משלל משרדי ממשלה, שאמורים להיות חלק אינטגרלי מהמענה המדינתי לבעיה.
בינתיים זה לא קורה, וההשלכות העתידיות יהיו קשות מאוד. אירועי שומר החומות היו קריאת השכמה, שבינתיים לא ממש העירה מישהו. למרות הדו"חות והסיכומים, בשטח העניינים מתנהלים בעצלתיים. אם מדינת ישראל לא תתעשת ותפעל לחיזוק המשטרה בשוטף (ולביסוס מערכים שיתגברו אותה בחירום, דוגמת הקמה מיידית של משמר לאומי), דו"ח המבקר הנוכחי ייראה כמו ביקור בטיפת חלב לעומת מסקנות הדו"ח שייכתב אחרי המערכה הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו