גדר ללא הפרדה: השלמת הבנייה אינה נראית באופק

בניית הגדר לאורך הקו הירוק החלה בשנת 2002 בעקבות האינתיפאדה השנייה. המטרה היתה חשובה מאין כמותה: מניעת חדירה של מחבלים פלשתינים לשטח ישראל, ועצירת רצף פיגועי ההתאבדות הרצחניים ששטפו את ישראל בתחילת המילניום. אלא שאף שחלפו 20 שנים מאז החלו העבודות, השלמת בניית הגדר אינה נראית באופק.

מהנתונים עולה כי מתוך 600 הקילומטרים של מרחב התפר, בנויה כיום חומה רק לאורך 134 ק"מ (פחות משליש מהמקטע). בשאר המרחב מוצבת גדר אינדוקטיבית (כל מגע בה מעביר התרעה ישירה לחמ"ל צה"ל) מיושנת יחסית - או שפשוט אין שום דבר.

גיאוגרפית, מאזור טירת צבי ועד מצודת יהודה, יש בנמצא גדר רציפה או חומה; ובשני אזורים עיקריים - בגוש עציון וממצודת יהודה ועד ים המלח - יש פרצה אחת גדולה וארוכה. לאורך המרחב ממוקמים 93 מעברים, לרבות שערים חקלאיים.

לכתבות הקודמות בסדרה:

"הגדר היא משימה לאומית": סיור במחסום תרקומיא

מי יהיה זכאי להיתר עבודה ואיך נמנעים מפרצות בגדר?

אילו היתה ממשלת ישראל משקיעה את הקשב ואת המשאבים הדרושים, מן הסתם בניית המרחב היתה מסתיימת לפני שנים רבות. אך ממשלות ישראל לדורותיהן בחרו להעלים עין מהבעיה, ולא אישרו את המשך הבנייה במקטעים שנותרו. הסיבות לכך רבות ומגוונות, אך נדמה כי חוסר העניין הציבורי במרחב התפר, לנוכח כמות הפיגועים שפחתה מאז, היה הסיבה המרכזית.

על כך יש להוסיף כמובן גם שיקולים תקציביים, שיקולים סביבתיים, ואפילו מניעים פוליטיים - והיה מי שטען כי בניית הגדר כמוה כסימון גבול לא רצוי בין הרשות הפלשתינית לבין ישראל. גם הקבלנים והמעסיקים הישראלים, ששיוועו לכוח העבודה הזול בדמות השב"חים (שוהים בלתי חוקיים), היו שיקול בהעלמת העין מצד הממשלה.

סדרי עדיפויות

הגדר שנבנתה לפני 20 שנים היא אמנם אינדוקטיבית, אך קל מאוד לפרוץ אותה. לשם השוואה, גדר "שעון חול" שנבנתה לאורך גבול מצרים או גבול עזה, היא מאסיבית מאוד, בנויה מחומרים אחרים ובהתבסס על תפיסה אחרת, מה שמקשה מאוד על חצייתה.

ואם לא די באי־יעילותה של הגדר עצמה, בשנים האחרונות בחר צה"ל במודע שלא להשקיע כוחות לאורך מרחב התפר, בשל סדרי עדיפויות שהגדיר לעצמו. כתוצאה מכך, גם כאשר הגדר נתנה אינדיקציה על חדירה וגם כאשר התצפיות זיהו שב"חים - הכוחות לא היו מוקפצים למקום לטובת סיכול החצייה.

בהינתן מצב זה בשטח, משרד הביטחון לא ניסה אפילו להשקיע בתיקון של אותן פרצות, שכן ברור היה כי כל עוד אין כוחות שיוקפצו לשטח בעת חדירה, מדובר פשוט בבזבוז כסף מיותר. וכך הפכה הגדר, במקטעים שבהם אין חומה, לבלתי רלוונטית בעליל.

בעקבות גל הפיגועים בחודשיים האחרונים, החליטה ישראל לצאת בסדרה של פעולות, כדי להילחם בתופעה ולנסות לתקן הזנחה בת שנים. בשלב ראשון, הוחלט במערכת הביטחון להגדיל כמעט פי שניים את סדר הכוחות ביהודה ושומרון, ולשלוח כוחות רבים להגנה על מרחב התפר במטרה לסגור את הפרצות.

במקביל, מינהלת הגבולות והתפר בראשותו של תא"ל ערן אופיר ביצעה לא מעט פעולות שנועדו לתת מענה ראשוני לבעיה. בין היתר, נסתמו בגדר מאות הפרצות שהוזנחו במשך שנים, נפרשו תלתליות ונחפרו תעלות כדי למנוע מעבר של כלי רכב. כמו כן, עיבתה ישראל את מספר המכ"מים לאורך המרחב.

פעולות אלו ואחרות הביאו לכך שתופעת ההסתננויות דרך פרצות בגדר הצטמצמה מאוד בשבועות האחרונים, ומספר השב"חים ירד מכ־40 אלף למאות ספורות. עם זאת, גורמים ביטחוניים מבהירים כי ברגע שצה"ל ידלל שוב את סדר הכוחות ששומר על מרחב התפר, המצב יחזור לקדמותו בקלות - שכן ניתן יהיה ליצור מחדש פרצות בגדר ובמכשולים החדשים.

איומים חמורים יותר

בדיון שנערך לאחרונה אצל שר הביטחון בני גנץ, אושר תקציב של 360 מיליון שקלים לבניית חומה לאורך חלק ממרחב התפר, מתוך הנחה שחומה לא ניתן לפרוץ בקלות. מינהלת הגבולות והתפר בראשותו של תא"ל אופיר צפויה להתחיל את הבנייה כבר בחודש הבא, ולהקים עוד כ־45 ק"מ של חומה מאזור סאלם ועד בת חפר. עם תום העבודות, יהיו לאורך מרחב התפר כבר כ־180 ק"מ בנויים של חומה - כלומר, כשליש מאורכו של מרחב התפר כולו.

כך או כך, הבעיה עדיין רחוקה מפתרון, שכן כדי להשלים בנייה לאורך כל מרחב התפר, וליצור גבול של ממש שלא ניתן יהיה לחצות, נדרשת השקעה של כ־3 עד 4 מיליארד שקלים (יש הטוענים שהסכום הנדרש נמוך יותר, אך בכל מקרה מדובר במיליארדי שקלים).

מערכת הביטחון, מצידה, לא צפויה להשקיע את התקציב הנדרש לכך משום שתקציבה מוגבל, וחרף איום המחבלים המתאבדים אשר חודרים ממרחב התפר - ישנם איומים חמורים הרבה יותר, ובראשם האיום מלבנון אשר מצריך בניית מכשול אימתני בצפון.