בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל היום (ראשון) את עמדת המדינה, ודחה עתירה מנהלית של מאיר חנום, שהוגשה בגין סירוב המשטרה להעניק רשיון עסק ל"פינת הקבב" בתל אביב. לטענת המשטרה הסירוב נובע לאור העובדה כי נמצא חשד שהעסק משמש לפעילות עבריינית של חברי ארגון מוסלי.
"פינת הקבב" הינו עסק שפעל בשכונת התקווה בתל אביב, בין השנים 2014-2017 וקיבל רישיון עסק שהוארך מעת לעת. במהלך שנת 2017 טרם פקיעת הרישיון העסק, הוגשה בקשה לחידוש הרישיון, בקשה זו סורבה על ידי המשטרה בטענה כי העסק משמש את חברי ארגון מוסלי. למרות האמור המשיך המקום לפעול ללא רישיון.
במהלך שנת 2019 הגיש העותר בקשה חדשה לקבלת רישיון עסק. גם הפעם עמדה המשטרה על סירובה בטענה כי בהתבסס על מידע מודיעיני, נמצא חשד כי המקום משמש לפעילות עבריינית של חברי ארגון מוסלי, והעותר אינו הבעלים של המקום אלא "איש קש" הפועל בשם ולטובת משפחת מוסלי. בגין סירוב זה הגיש העותר השגה שבמסגרתה טען כי אין הצדקה לסירוב, כיוון שדי בכך שבעבר ניתן אישור המשטרה ולא הוצג כל שינוי בנסיבות. המשטרה דחתה את ההשגה בין היתר בטענה כי העסק משמש להסתרת גורמי פשיעה העושים בעסק כשלהם והכל תוך סיכון שלום הציבורלאחר דחיית ההשגה הוגשה לבית המשפט העתירה שבנדון.
במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט כי: "לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים ועיינתי בחומר המודיעיני שהוצג בפני, לרבות חומרי הגלם עצמם, שוכנעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה לעמדת משטרת ישראל, לפיה העותר רשום כבעל העסק בהיותו איש קש של מי שמנהל ושולט בעסק בפועל, דמות השייכת לגורמי פשיעה ידועים וכי במקום העסק מתנהלת פעילות עבריינית מקיפה, אשר יש בה כדי להקים חשש ממשי לשלום הציבור. עיון בחומר המודיעיני שהוצג בפני מלמד על מידע ממקורות מהימנים, עדכניים ומוצלבים אודות המתרחש בין כתלי העסק.
"הסבריו של העותר כמו גם תצהירים שצרף בתמיכה לבקשתו, אין בהם בכדי לסייע לעותר, מאחר וגם אם חלק מבני משפחת מוסלי אליה מיוחסת הפעילות העבריינית הנעשית במקום, אינם בארץ, כטענתו, אין בכך כדי לאיין את קיומה של פעילות עבריינית במקום ו/או את הסכנה הקיימת מפעילות של חברי ארגון אחרים ו/או בני משפחה אחרים מבני משפחת מוסלי, העושים שימוש בעסק בין ישירות ובין באמצעות אחרים. כך גם אין בטענתו כי חשד להלבנת הון, אינו עולה בקנה אחד עם חשד להעלמת מס, כדי לסייע. יש גם יש שהדברים כרוכים אחד בשני", כך נקבע בפסק הדין.
בנוסף לכך: "נקבע לא אחת, כי המשטרה רשאית ואף חייבת לשקול בכל עניין המובא לאישורה אם יש מבחינת ההגנה על שלום הציבור והצורך במניעת עבריינות מקום להתנגד להענקת הרישיון המבוקש",
