עוצר במעלית, סנקציות על המים: סרב לשלם ועד - והפך את חיי שכניו לסיוט

"הקרב על הוועד" בבניין מגורים ברחובות, שהחל לפי העדויות סביב תשלומי ועד הבית וניהול הבניין, הידרדר במשך השנים לסכסוך שכנים קשה. הסכסוך כולל תלונות הדדיות, ויכוחים על מצלמות האבטחה וברזי המים, ולבסוף, לפי קביעת בית המשפט, גלש לאיומים ולאלימות.

תושב רחובות הורשע בכל עבירות האלימות שיוחסו לו, לאחר שקבע כי גרסת בני הזוג המבוגרים המתגוררים בשכנות אליו הייתה מהימנה ונתמכה במצלמות האבטחה ובראיות נוספות, בעוד גרסתו שלו נמצאה רצופת סתירות.

סירב לשלם ועד

בלב הפרשה ניצב מאבק מתמשך סביב ניהול ועד הבית. בני הזוג המתלוננים מתגוררים בקומה הרביעית בבניין במשך יותר מ־30 שנה ושימשו במשך שנים כחברי הוועד, בעוד הנאשם מתגורר בקומה השישית. המתלוננת העידה כי היחסים בין הצדדים היו תקינים עד כשלוש או ארבע שנים לפני האירועים, אז לדבריה סירב הנאשם לשלם דמי ועד במשך שנתיים. בהמשך, לטענתה, הוא החל לחבל במצלמות ובמנעולי הכניסה כדי לעשות להם "דווקא". לדבריה, בעקבות מעשיו הוגשו תלונות רבות שנסגרו במשטרה, ובסופו של דבר בני הזוג התפטרו מניהול הוועד מחשש שהמתח יפגע בבריאותם.

הנאשם, מנגד, הציג תמונה הפוכה לחלוטין וטען כי דווקא רצונו להצטרף לניהול ועד הבית הוא שהצית את הסכסוך. לדבריו, יחסיו עם המתלוננים ועם יתר השכנים היו טובים במשך שנים, אך מהרגע שהביע רצון להיות מעורב בניהול הבניין, המתלוננים "התהפכו" והחלו להגיש נגדו תלונות סרק. כשנשאל מדוע פעל בעצמו בעניין נזילה בבניין ולא פנה לוועד הבית, טען כי פנה אליהם והוסיף כי מהרגע ששמעו שהוא רוצה להיות בוועד - הדבר "ממש הטריף את דעתם".

"אזרוק אותך לעזה"

על פי האישום הראשון, הנאשם הבחין במתלוננת כשביקשה להיכנס לבניין. נטען כי הוא טרק את דלת הכניסה חמש פעמים ומנע ממנה להיכנס, תוך שהוא מאיים עליה: "אני אהרוג אותך, אני אזרוק אותך לעזה, את לא תחזרי היום הביתה... זה היום האחרון שלך". לאחר שהצליחה להיכנס לבניין ולמעלית, נטען כי פתח את דלת המעלית, דחף אותה אל הקיר ושב וטרק את הדלת מספר פעמים. כתוצאה מהאירוע נגרמה לה חבלה בזרוע.

מצלמות האבטחה בבניין הפכו לראיה מרכזית במשפט. לפי תיאור בית המשפט, בתיעוד נראה הנאשם אוחז בדלת הכניסה, פותח וסוגר אותה בחוזקה ומונע מהמתלוננת להיכנס. בהמשך הוא נראה מגיע במהירות לעבר המעלית, טורק את דלת הברזל מספר פעמים ודוחף את המתלוננת פנימה. לצד הסרטונים הוצגו תיעוד רפואי ותמונות של החבלה בזרועה.

מוקד נוסף בסכסוך היה אספקת המים. לפי כתב האישום, הנאשם סגר את ברז המים בדירת בני הזוג. המתלוננת העידה כי לאחר שניסתה לברר עמו את פשר מעשיו, הוא רדף אחריה כשבקבוק בידו ואיים "שהוא יחתוך לי את הגרון, שאני לא אגיע הביתה". בהמשך אותו יום התפתח עימות נוסף, שבמהלכו, לפי האישום, נטל הנאשם אבנים וניסה לתקוף את המתלונן עד שאדם נוסף שהיה במקום התערב. בהמשך דחף את המתלוננת.

גם בנוגע למים הציג הנאשם גרסה אחרת. הוא טען כי בבניין הייתה נזילה קשה שגרמה למפגע בטיחותי ולנזק לקירות, וכי ניסה לאתר את הצינור הרלוונטי ולסגור את הברז כדי לעצור את ההצפה. לטענתו, הוא אף מימן מכיסו שני בעלי מקצוע לטיפול בנזילה לאחר שוועד הבית לא טיפל בבעיה, ולא הייתה לו כל כוונה להתנכל לבני הזוג.

הנאשם הכחיש שתקף את המתלוננת או איים עליה באמצעות הבקבוק, וטען כי מדובר בבקבוק סודה שהחזיק באקראי. לדבריו, המתלוננת היא שקיללה אותו קשות. באשר לאירוע האבנים, הוא הכחיש שניסה לתקוף את בני הזוג וטען כי דווקא הוא הותקף וכי המתלוננת חבטה בו מספר פעמים. עוד טען כי סרטוני האבטחה שהוגשו לבית המשפט נחתכו וצונזרו באופן מגמתי.

השופטת קרן וקסלר דחתה את גרסתו וקבעה כי לאחר בחינת מכלול הראיות, צפייה במצלמות האבטחה והתרשמות מהעדים, התביעה הוכיחה את אשמתו מעבר לכל ספק סביר. השופטת תיארה את עדויות בני הזוג כמפורטות, קוהרנטיות וסדורות, וקבעה כי הם תיארו "מסכת התנכלויות מתמשכת" באופן אותנטי וללא ניסיון להעצים את חלקו של הנאשם.

בית המשפט התייחס גם לאי דיוקים שעלו בעדויות בני הזוג, אך קבע כי אין בהם כדי לפגוע ב"גרעין הקשה" של גרסאותיהם. מנגד, על עדותו של הנאשם כתבה השופטת כי היא "התגלתה כרעועה, מתפתלת, לא עניינית ולעיתים אף מקוממת". עוד ציינה כי במהלך הדיונים הוא קם ממקומו ללא רשות, צעק והניף ידיים, עד שבית המשפט נאלץ להזהירו ואף להרחיקו מהאולם.

באירוע המעלית קבע בית המשפט כי גרסת המתלוננת בנוגע לאלימות ולאיומים נתמכה במצלמות, בדיווח המיידי למשטרה, בעדות בעלה ובתיעוד הרפואי. באירוע הבקבוק העדיפה השופטת את גרסתה וקבעה כי מהתיעוד עולה שהנאשם צעד בעקבותיה כשהוא מחזיק בקבוק והפגין התנהגות כוחנית ומאיימת. באירוע האבנים נקבע כי הנאשם נטל אבנים מאחורי גבו, ניסה לתקוף את המתלונן ודחף את המתלוננת בגסות אל הקיר.

בסיכומו של ההליך קבעה השופטת כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם בכל המיוחס לו, בעוד גרסתו הייתה "רעועה, כבושה ורצופה בסתירות והתחמקויות". הוא הורשע בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ובהן תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, איומים, תקיפה וניסיון תקיפה.