הקשישה נכפתה ונגררה למרתף: השוד שהסתיים בשש שנות מאסר

שלושה שודדים הגיעו בשעת בוקר לביתה של קשישה בת 79 ברמת גן, לאחר שאחד מהם התחזה לעובד עירייה וטען כי עליו לבדוק את החשמל. לאחר שפתחה את הדלת, השניים נכנסו לדירה, הפילו את הקשישה, כפתו את ידיה וגררו אותה למרתף. מי שנשאר מחוץ לדירה היה מחמוד אלמצרי, אך בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי הוא היה "הרוח החיה" מאחורי השוד ו"המוח המתכנן והמנחה" שלו.

בגזר הדין, שניתן באחרונה, גזר בית המשפט על אלמצרי 70 חודשי מאסר בפועל ופיצוי בסך 25 אלף שקלים לקשישה.

על פי כתב האישום המתוקן, שבו הודה אלמצרי, הוא קשר קשר עם שניים אחרים לבצע שוד בביתה של הקשישה. סמוך לשעה אחת בלילה נסע ברכבו לאזור השטחים דרך מעבר מכבים בכביש 443, כדי לאסוף את השניים. בשעת בוקר הגיעו השלושה לאזור ביתה של הקשישה ברמת גן.

אלמצרי נשאר ברכב, בעוד שני שותפיו ניגשו לדירה. במהלך האירוע הוא שוחח בטלפון עם אחד מהם והנחה אותו כיצד לשכנע את הקשישה לפתוח את הדלת. אחד השניים דפק על הדלת וטען כי הוא עובד עירייה וכי עליו לבדוק את החשמל. הקשישה סירבה בתחילה, אך לבסוף פתחה את הדלת.

השניים נכנסו לדירה. אחד מהם דחף את הקשישה והפיל אותה לרצפה, כשהיא זועקת לעזרה, בעוד השני כפת את ידיה לאחור והשכיב אותה על מיטה. במקביל, אלמצרי המשיך להנחות אותם בטלפון. הוא הורה להם לשאול את הקשישה היכן נמצאת הכספת ואף נזף בהם על כך שלא הביאו סרט דביק כדי לסתום את פיה ולמנוע ממנה לזעוק.

לאחר שהקשישה אמרה כי אין ברשותה כספת, נלקחו מארנקה 1,200 שקלים, כרטיס אשראי ותעודת זהות. אלמצרי הנחה את השניים להמשיך בחיפוש אחר הכספת ומפתחותיה במגירות, בתיקה ובבגדיה.

בהמשך גררו השניים את הקשישה במדרגות אל המרתף. הם איימו עליה שלא תנסה להימלט ולא תגיש תלונה, ונטלו מהבית שני חלילים עתיקים ושעון יד. לאחר מכן שבו לרכבו של אלמצרי והשלושה נמלטו מהמקום.

בעקבות השוד פונתה הקשישה לבית החולים שיבא כשהיא סובלת מחבלות וחתכים. מתסקיר נפגעת העבירה עלה כי השפעת האירוע נמשכה הרבה מעבר לפגיעות הפיזיות. היא אובחנה עם הפרעה פוסט טראומטית והפרעת חרדה, וסובלת מעוררות יתר, אי שקט, עייפות כרונית וקשיי ריכוז.

עוד עלה כי הקשישה התקינה מערכות מיגון בביתה, ממעטת לצאת שלא לצורך ומתקשה לתת אמון בזרים. שירות המבחן תיאר את השינוי שחל בה בעקבות האירוע: מאישה עצמאית ופעילה חברתית היא הפכה לאישה חרדה ומפוחדת באופן תמידי.

במסגרת הטיעונים לעונש ביקשה התביעה להחמיר בעונשו של אלמצרי. היא טענה כי מדובר בשוד אלים של קשישה בתוך ביתה, וכי אלמצרי היה "הרוח החיה" מאחורי המעשים. בין היתר הדגישה כי הוא נסע להביא את המבצעים, ניהל איתם קשר במהלך השוד, הנחה אותם ואף נזף בהם על כך שלא הביאו סרט דביק.

התביעה הדגישה גם את האלימות שהופעלה כלפי הקשישה, את בחירתה כקורבן מוחלש, את התחכום שבהתחזות ואת העובדה שהושארה חבולה וקשורה. היא ביקשה לקבוע מתחם ענישה של שמונה עד 11 שנות מאסר, למקם את אלמצרי במרכזו ולגזור עליו גם פיצוי משמעותי, קנס ומאסר מותנה.

סנגורו של אלמצרי ביקש מנגד להבחין בין חלקו לבין חלקו של שותפו ג'סאן רימאוי, שאותו הגדיר בית המשפט "המבצע העיקרי". ההגנה הדגישה כי אלמצרי היה "בקו הטלפון עם המעורבים" ו"הנחה אותם", בעוד רימאוי היה זה שדפק על הדלת, התחזה, נכנס לדירה והפעיל את האלימות הפיזית הראשונית.

לטענת ההגנה, חלקו של אלמצרי היה "פחות בהרבה" מחלקו של רימאוי. עוד ביקשה להתחשב בכך שהוא נעדר עבר פלילי, הודה במיוחס לו ונטל אחריות, וכן בכך שהוא נשוי ואב לשלושה ילדים קטינים. ההגנה ביקשה לקבוע מתחם ענישה שיחל בארבע שנות מאסר ולמקמו בתחתית המתחם.

אלמצרי עצמו הביע חרטה בפני בית המשפט ואמר: "אני רוצה לעזור לקשישה, אבל בגלל שזאת הטעות הראשונה שלי, אני כל הזמן אני הייתי עובד, כן טעיתי, אני יודע שאני טעיתי, טעות גדולה, לא קטנה". הוא ביקש להתחשב בהשפעת המאסר על ילדיו והביע רצון לשקם את חייו ולשמש עבורם דוגמה חיובית.

השופט מלמד דחה את הניסיון לצמצם את מרכזיותו של אלמצרי באירוע. בגזר הדין קבע כי אף שהנאשם נשאר ברכב ולא נכנס פיזית לבית, "חלקו אינו שולי, אלא מרכזי ומהותי".

לדברי השופט, אלמצרי היה "הרוח החיה" מאחורי המעשים, "המוח המתכנן והמנחה", שגייס את המבצעים, הסיע אותם ונתן להם הוראות בזמן אמת. בית המשפט קבע כי "בלעדיו, השוד במתכונתו זו לא היה יוצא אל הפועל".

לצד חומרת המעשים, שקל בית המשפט לזכותו של אלמצרי את הודאתו, שחסכה מהקשישה את הצורך להעיד ולשחזר את האירוע, את היעדר הרשעותיו הקודמות ואת העובדה שבמשך תקופה ממושכת עמד בתנאים מגבילים מבלי להפר אותם.

מנגד, שירות המבחן קבע כי אלמצרי נטל "אחריות חלקית בלבד", נטה "למזער מחומרתן ולהרחיק עצמו מהמיוחס לו", ולא המליץ לשלבו בהליך טיפולי. השופט קבע כי בנסיבות אלה אין למקמו בתחתית מתחם הענישה, אך ההודאה והיעדר העבר הפלילי מצדיקים את מיקומו בשליש התחתון.

בגזר הדין כתב השופט כי עבירת שוד קשישים הפכה ל"מכת מדינה", וכי נדרשת "ענישה מוחשית שתבהיר לנאשם ולאחרים שכמותו כי הפגיעה באוכלוסיית הגיל השלישי נושאת עמה תג מחיר כבד".

בסופו של דבר גזר בית המשפט על אלמצרי 70 חודשי מאסר בפועל, וכן פיצוי בסך 25 אלף שקלים לקשישה.