שלוש דירות שנפרצו בתוך שעות ספורות במודיעין - כספת ובה אקדח גנוב, תכשיטים, כסף מזומן, וטביעת סנדל שהובילה היישר אל החשוד: בית משפט השלום בתל אביב הרשיע את אליהו יעקב בשורת עבירות התפרצות וגניבה, לאחר שקבע כי מארג הראיות נגדו “מוביל למסקנה מרשיעה אחת ויחידה”.
השופט שמאי בקר דחה את גרסת הנאשם שלפיה רק הגיע “לאסוף סחורה”, וקבע כי מדובר בגרסה “שקרית ומתפתחת”, שאינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר.
לפי כתב האישום, התפרץ הנאשם לבית ברחוב גבעת הלבונה במודיעין, לאחר שפירק שלבים מתריס חלון המטבח ונכנס פנימה. מהבית נגנבו כספת ובה אקדח ומחסנית, תעודות זהות, שיק, מפתח רכב, תכשיטים רבים ומטבע זר. באותו יום, כך נטען, פרץ גם לבית ברחוב גלעד וגנב כרטיס אשראי, ובהמשך פרץ לבית נוסף ברחוב לילך וגנב תכשיטים, שעונים וכסף מזומן. באישום נוסף יוחסה לו החזקת טאבלט שנגנב מבית בהרצליה.
התביעה טענה כי הנאשם נתפס זמן קצר לאחר הפריצות כשברכבו רוב הרכוש הגנוב, לצד מברגים, כפפות וכלי פריצה. עוד הוצגו איכוני טלפון שמיקמו אותו סמוך לבתים שנפרצו בשעות הרלוונטיות, לצד עדות של בלש משטרתי שעקב אחריו ותיאר כיצד הסתובב בין הבתים כשכיסיו “תפוחים”.
בנוסף הציגה המדינה חוות דעת מז"פ שקבעה כי קיימת התאמה מלאה בין עקבת סנדל שנמצאה בזירת אחת ההתפרצויות לבין סנדלו של הנאשם. התביעה טענה כי גרסת הנאשם, שלפיה רכש את הרכוש מאדם אלמוני בשם “יוסי”, אינה אמינה, בין היתר משום שלא נמצאו בטלפון שלו ההתכתבויות הנטענות עם אותו אדם.
ההגנה ביקשה לזכות את הנאשם משלושת אישומי ההתפרצות והגניבה וטענה כי מדובר לכל היותר בקבלת נכסים שהושגו בדרך לא חוקית. הסנגורית הדגישה כי איש מהשוטרים לא תיעד את הנאשם נכנס לאחת הדירות או מבצע בפועל פריצה. עוד נטען כי טביעות הנעל אינן ראיה חזקה דיה, מאחר שמדובר ב”כפכף של זארה שכל אזרח שני בישראל קונה”. בנוסף טענה ההגנה כי בחלק מהמקרים בעלי הדירות כלל לא ידעו שנפרצו עד שהמשטרה פנתה אליהם בעקבות מציאת החפצים ברכבו של הנאשם.
השופט בקר דחה את טענות ההגנה אחת לאחת. לדבריו, אף שמדובר בראיות נסיבתיות, הן יוצרות “הרשעה מארץ ההרשעות”. השופט הדגיש כי הנאשם נתפס בתוך שעות ספורות עם השלל הגנוב, ללא הסבר סביר להימצאותו ברכבו, וכי החזקה התכופה במקרה זה היא “ראיה משמעותית, כבדת משקל, מפלילה ממש”. עוד קבע כי גרסת הנאשם הייתה “שקרית ומתפתחת”, וציין כי פעם טען שפגש את המוכר האלמוני ופעם אחרת טען כי ביצע עמו עסקה מרחוק.
בהכרעת הדין הקדיש השופט מקום נרחב גם לראיית טביעת הסנדל שנמצאה על השיש במטבח הבית שנפרץ. “לא צריך להיות ג'ימי צ'ו או אדי דסלר (מייסד אדידס) כדי לפסוק חד משמעית כי עקבת הנעל וסוליית סנדלו של הנאשם אחת הן”, כתב. לדבריו, גם עין בלתי מקצועית יכולה להבחין בהתאמה בין הפגמים הייחודיים שעל הסנדל לבין ההטבעה שנמצאה בזירה.
השופט גם לעג לגרסת הנאשם שלפיה אדם אלמוני מכר לו כספת מבלי שידע שבתוכה אקדח, כרטיס אשראי ותעודות זהות. “מה לסוחר ברכוש גנוב ‘לפנק’ את הקונה גם בתוספת בדמות אקדח ותחמושת?”, תהה בפסק הדין. בהמשך קבע כי ההסבר היחיד המתקבל על הדעת הוא שהנאשם עצמו גנב את הכספת במהלך ההתפרצות, מבלי לדעת מה היא מכילה. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי לא נותר כל ספק סביר באשמתו של הנאשם והרשיע אותו בכל סעיפי כתב האישום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו