“פגיעה בזויה בחסר ישע”: מטפל שדד עשרות אלפים מקשיש

במשך חודשים ארוכים, מתחת לרדאר ובצל יחסי אמון מוחלטים, נמשכו מחשבון הבנק של קשיש סיעודי עשרות אלפי שקלים, לא בידי עבריין זר, אלא בידי מי שהופקד על הטיפול בו. בית משפט השלום בתל אביב גזר עונש של 17 חודשים מאסר בפועל ופיצוי משמעותי של 90 אלף שקלים על מטפל סיעודי שהודה בגניבה שיטתית ובניצול חסר ישע.

על פי כתב האישום, במשך תקופה של כשמונה חודשים, עבד הנאשם בבית הקשיש מספר פעמים בשבוע. במסגרת תפקידו קיבל לידיו את כרטיס ה"בנקט" של הקשיש כדי למשוך כספים עבורו. ואולם, במספר רב של הזדמנויות, משך הנאשם סכומים גבוהים מאלה שהתבקש, העביר לקשיש רק את הסכום שנדרש ונטל לעצמו את היתרה.

בחלק מהמקרים בוצעו משיכות ללא ידיעת הקשיש וללא רשותו, והנאשם נטל לעצמו את מלוא הסכום. בדרך זו גנב מהקשיש כ־80 אלף שקלים ולאחר שהקשיש נפטר בני המשפחה גילו את דבר הגניבה.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום ללא הסדר טיעון וללא הסכמות בין הצדדים לעניין הענישה. ההגנה ביקשה לאפשר לו זמן לגיוס כספים לצורך פיצוי נפגעי העבירה, אך חרף דחיות שניתנו לבקשתו, לא הופקד כל סכום. בהמשך אף לא התייצב הנאשם למספר ישיבות, והוצאו נגדו צווי הבאה.

במסגרת הטיעונים לעונש, נשמעו דברי משפחת הקשיש, ובהם אחותו ובנותיו, אשר תיארו פגיעה קשה, כלכלית ונפשית, כתוצאה ממעשי הגניבה. נציג המשפחה ציין כי מצבן הכלכלי של הבנות ירוד וכי האירועים הותירו בהן חותם כבד. מנגד, עתרה המאשימה לקבוע מתחם ענישה שבין 18 ל־48 חודשי מאסר בפועל, ולמקם את הנאשם בשליש התחתון של המתחם, לצד מאסר מותנה ופיצוי כספי מלא למשפחה.

ההגנה טענה כי גם בעבירות הפוגעות בקשישים ניתן לקבוע מתחם שמתחיל בעבודות שירות, וביקשה להסתפק בעונש שאינו כולל מאסר מאחורי סורג ובריח, תוך התחשבות בנסיבות חייו הקשות של הנאשם, בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ובהודאתו. בדבריו האחרונים תיאר הנאשם ילדות רצופת טראומות, התפרקות משפחתית, קשיים כלכליים וניסיונות לשיקום, והתנצל על מעשיו.

השופטת כריסטינה חילו-אסעד דחתה את עמדת ההגנה וקבעה כי מדובר בפגיעה חמורה בערכים מוגנים מרכזיים, ובראשם ההגנה על קניינו של אדם חסר ישע והאמון הבסיסי בין מטפל למטופל. בפסק הדין צוין כי עבירות כלפי קשישים מהוות פגיעה קשה במיוחד, תוך הפניה לפסיקת בית המשפט העליון, שלפיה “פגיעה בקשישים ובחסרי ישע נמנית עם המעשים הנקלים והבזויים ביותר שידעה החברה”.

בית המשפט עמד על כך שהמעשים בוצעו באופן שיטתי, לאורך חודשים, תוך ניצול מוחלט של האמון שניתן בנאשם, וכי נדרשו עשרות פעולות משיכה כדי להגיע לסכום הגניבה המצטבר. נקבע כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים אינה ברף נמוך, וכי מדיניות הענישה בעבירות דומות, במיוחד כאשר מדובר במטפלים בקשישים, מצדיקה ענישה מחמירה הכוללת מאסר בפועל.