אם יש דבר אחד טוב שיצא מפרשת השחיתות בהסתדרות – זו העובדה שהמשטרה לא נשברה. מול הרעש, ההדלפות והניסיונות לחבל באמון הציבור, חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה בלהב 433 המשיכו קדימה. לא נפילה ולא שקיעה אלא נחישות לעקור מהשורש את מי שהתרגלו להתנהל בכספי הציבור כאילו היו קופה פרטית.
קל לשכוח: לא מדובר בפרשה בודדת - זו מראה גדולה לחברה שלמה. טבע האדם הוא כשהכוח גדֵל – גדֵל גם הפיתוי. מתעורר הצורך לעוד. עוד שליטה, עוד השפעה, עוד שליחת יד לקופה הציבורית. הפיקוח נתפס כמכשול, ההגבלה כעלבון וכך נולדות הקומבינות.
רק בשבוע שעבר הציבור ראה שוב את אותו דפוס מוכר: חלוקת ג'ובים למקורבים, מינויים תפורים, עסקאות בלי בושה. אלה שמניפים דגל מוסרי מול המצלמה – מניחים אותו בצד כשהדלת נסגרת. שם מחלקים תקציבים, שם קובעים מי בפנים ומי בחוץ, ושם מתבזבזים כספי הציבור.
השחיתות איננה תאונה, היא מערכת הפעלה. היא משומנת היטב, וכוללת פוליטיקאים, עסקנים, יועצים ויחצ”נים. כולם יודעים, כולם משתתפים, ורק כשהפרשה מתפוצצת כולם מעמידים פנים כמופתעים.
הקלות הבלתי נסבלת של השחיתות נובעת בדיוק מזה: מההרגל. מהרגע שבו נעלמת הבושה, הדרך קצרה מאוד לשוחד הבא, לקומבינה הבאה, ל”יד לוחצת יד” הבאה.
ברשויות המקומיות, בחברות ובתאגידים הממשלתיים מציבה מסר לאותם פוליטיקאים שאולי ידם נגועה במעל: ראו הוזהרתם - חלקכם עלולים למצוא את עצמכם בעוד זמן מה בחדר החקירות.
המאבק הזה לא שייך רק למשטרה. הוא שייך לציבור שלא מוכן לוותר על מדינה נקייה. בלי פשרות, בלי הסכמות שקטות ובלי קשרים. הפרשה הזו רק בתחילתה. כשהיא תסתיים – היא לא רק תעניש את האשמים, אלא גם תגדיר מחדש את הכללים: מה מותר, מה אסור, ואיפה עובר הקו האדום.
במהלך השנה הנוכחית המשטרה חקרה למעלה מ-20 פרשיות שחיתות ציבורית ושלטונית ויש כאלה שהציבור ישמע עליהן בהמשך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו