רופא מהמגזר החרדי הורשע בביצוע עבירות מין חמורות בשתי בנותיו

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הרשיע היום (שני) רופא, המשתייך למגזר החרדי, מישוב במרכז הארץ, בכתב אישום חמור מאין כמותו. הוא הורשע בביצוע עבירות מין רבות וחמורות בשתיים מבנותיו, במשך כ-23 שנים במצטבר, מאז שהיו רכות בשנים ועד הגיע כל אחת מהן לגיל 18. העבירות כוללות מעשי אונס (לרבות כאלה שכונו עד שינוי החוק לאחרונה "מעשי סדום") ומעשים מגונים רבים.

הרכב השופטים נתן אמון מלא בעדויותיהן של בנות הנאשם שנפגעו, וקבע כי אינו מאמין לנאשם, שהכחיש כליל את כל המיוחס לו וטען שהבנות מעלילות עליו עלילות שווא, אף שלא היה בפיו כל הסבר משכנע מדוע תעשינה זאת.

לגבי הבת הבוגרת מבין השתיים, המכונה א.א, טען הנאשם שהיא סובלת מהפרעת אישיות והמציאה את סיפור הפגיעות בה בעקבות טיפול נפשי כושל אצל מטפלת, שגרמה לה להזכר כביכול בזיכרון שווא, ובשל שנאתה לנאשם על רקע ויכוחים שהיו ביניהם, בעיקר בענייני אמונה ודת.

לגבי הצעירה מבין השתיים, המכונה ב.ב, טען הנאשם שהיא מְחקה את אחותה הגדולה, שהשפיעה עליה, והמציאה את סיפורי הפגיעה בה בשל רצונה לעזוב את הבית בגיל 18, וכן בשל שנאתה לנאשם.

בית המשפט דחה, כאמור, מכול וכול את טענות ההגנה. הרכב השופטים קבע כי אין כל עדות לטענה ש-א.א סובלת מהפרעת אישיות או מחלת נפש, ההיפך הוא הנכון: יש עדויות לכך שהיא סובלת מפוסט־טראומה מורכבת, שהיא תוצאה מפגיעותיו של הנאשם בה, שבוצעו מילדוּת צעירה ועד הגיעהּ לבגרות.

כל עדי ההגנה שהעידו אחרת היו כאלה שלא פגשו מעולם את א.א, וה"איבחונים" שלהם לגביה התבססו על עובדות לא נכונות שהציג להם הנאשם. בית המשפט התרשם עמוקות הן ממנה והן מאחותה ב.ב, שתיהן נשים חכמות, ישרות, שנפגעו קשות מהנאשם וחרף האמור לא רצו להתלונן על מעשיו.

המעשים נחשפו במקרה, כאשר ב.ב עזבה את הבית בגיל 18 וביקשה להוציא צו הרחקה נגד הנאשם, כדי שלא יוסיף לפגוע בה מינית, כפי שעשה עד ממש עובר ליציאתה מהבית. בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לצו הרחקה, ונחשף למקצת מעשי הנאשם המתוארים בו, הוא שהעביר את הנושא לטיפול המשטרה, והיא מצידה פנתה לנפגעות. גם אז הן לא הסכימו להתלונן נגד הנאשם, עד שלבסוף שוכנעו לעשות כן.

"אדם בעל שני פרצופים"

בית המשפט קבע שהנאשם אינו דובר אמת, הוא אדם מניפולטיבי בעל שני פרצופים שונים וקוטביים: רופא מקצועי וחומל, מטפל ובעל משפחה למופת, מצד אחד, ופוגע מינית "רשע", מהצד השני. הדימוי שבית המשפט מצא כמתאים הוא מה שמכונה בספרות "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד".

בית המשפט דחה כליל את "תזת ההגנה" וציין את כובד המחיר שאותו שילמו הנפגעות, הקשורות מאוד למשפחתן, על החשיפה, מחיר שהן משלמות עד היום: כמעט כל משפחתן, ובראשה - אימן, הפנתה להן עורף והעדיפה להאמין לנאשם על פניהן. לגבי האֵם קבע בית המשפט שהיא עצמה עיניה, הן לכל הסימנים לאורך הדרך והן למה שהובא לידיעתה, בין היתר על־ידי המתלוננות, ובחרה להאמין ללא סייג לנאשם שהכחיש את הפגיעות, בהסתמך על "חוש נשי" והיכרותה עם הנאשם. זאת למרות שהיא הודתה שמהיכרותה הטובה לא פחות עם בנותיה, הן אינן שקרניות, והיא לא יכולה לחשוב על כל סיבה מדוע שיעלילו דבר כה חמור על אביהן.

בית המשפט מצא תמיכות וחיזוקים לעדויות הנפגעות, וציין את האומץ והנחישות של חלק מהאנשים שתמכו במתלוננות ופעלו לסייע להן בהבאת הצדק לאור, ביניהן מורות שליוו אותן, מטפלות ורבנים, והכול – חרף הקושי הרב בחשיפת מעשים כאלה במגזר החרדי.