האישה ביימה פגיעות - בעלה זוכה מעבירות אלימות כלפיה

בית משפט השלום הרשיע אדם בשני מקרים של תקיפת אשתו, אף שהיא נתפסה בעבר מתלוננת תלונות שווא נגדו. כעת, לאחר ערעור, ביהמ"ש המחוזי הורה לזכות את הגבר מכל האישומים. בית המשפט קבע, בין השאר, כי קביעותיו של בית משפט השלום בהכרעת הדין בכל הנוגע למהימנותה של המתלוננת מצדיקות התערבות בהכרעת הדין.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום שכולל ארבעה אישומי אלימות כלפי בת זוגו. בתום הליך הוכחות מצא בימ"ש השלום כי יש לזכות את הנאשם משניים מהאישומים שיוחסו לו, ולהרשיעו בשניים הנותרים. בהכרעת הדין עמד בית המשפט על הקושי שבמתן אמון מלא במתלוננת, לנוכח מקרי עבר שבהם ביימה פגיעות עצמיות שנחזו כאמיתיות במטרה להשפיע על בן זוגה, הנאשם, לשמור על זוגיותם, בהתאם לעצה שקיבלה מאישה אחרת - כך על פי דבריה.

על אף קביעה דרמטית זו, בית המשפט סבר כי עדיין יש מקום להרשיע את הנאשם בשני אישומים שלגביהם נמצאו חיזוקים חיצוניים מסוימים, של חבלות, נזק לרכוש ועוד. לאחר ההרשעה גזר בית המשפט את דינו של הנאשם לשישה חודשי עבודות שירות.

עו"ד בנימין בן־נתן, שייצג את הנאשם מטעם הסנגוריה הציבורית, טען בערעור שהגיש לביהמ"ש המחוזי על הבעייתיות שבפיצול עדותה של המתלוננת ובמתן אמון בחלקים מסוימים בלבד מתוך גרסתה, כשהכרעת הדין עצמה התייחסה בהרחבה לקשיים הכרוכים בכך.

עו"ד בן־נתן טען: "שגה בית המשפט קמא כשמצא להעדיף את גרסתה של המתלוננת על פני גרסתו של המערער, ובפרט כשהוצגו במהלך המשפט ראיות רבות שיש בהן כדי לערער את מהימנותה".

עוד ציין עו"ד בן־נתן כי בית המשפט אימץ רק חלקים מעדותה של המתלוננת ודחה חלקים אחרים, כמו העובדה שהודתה שביימה פגיעה עצמית "בעצת אישה מבוגרת" כדי "לרכך" את הגבר. גרסתה אומצה על אף הסתירות בינה לבין עדים אחרים, ואף על פי שהוסיפה פרטים חדשים בעדותה בבית המשפט שלא ציינה בחקירת המשטרה, ועל כן, לטענת עורך הדין, לא ניתן לתת בה אמון. כמו כן, הסנגור ביקש להתחשב בנסיבות הזמן, שכן בני הזוג נמצאים לאחר גירושים ושומרים כעת על קשר מינימלי הקשור לטיפול בבתם.

בפרקליטות סירבו

כבר במהלך הדיון בערעור, הרכב השופטים המליץ לפרקליטות להסכים לזיכוי הנאשם - אך בפרקליטות סירבו לכך. על כן, לאחר כמה חודשים ניתן פסק הדין המזכה. במסגרתו הבהיר ביהמ"ש המחוזי כי התערבות בממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית לא נעשית כדבר שבשגרה, אך במקרה הנתון, קביעותיו של בית המשפט עצמו בהכרעת הדין בכל הנוגע להיעדר מהימנותה של המתלוננת מצדיקות התערבות זו.

השופטים ציינו כי הקביעות של בית המשפט היו אמורות להוביל להצבת דרישה לרף גבוה במיוחד של ראיות מחזקות לכל אחד מהאישומים, כדי שניתן יהיה להרשיע בגינם את הנאשם. פסק הדין סקר את הראיות המחזקות הנוגעות לשני האישומים שבהם הורשע הנאשם, ומסקנתו היתה שבנסיבות העניין אין בהן די. כמו כן, פסק הדין ביקר את היעדר ההנמקה הברורה להחלטה החריגה להפריד בין חלקי עדותה של המתלוננת.