צולם "גונב רכבים" וזוכה - בגלל "ספק סביר, למרות הדמיון הרב"

האם מספיק שגנב רכב יצולם ברכב הגנוב על ידי מערכת עין הנץ ואף יגיד לשוטרים בחקירה שהוא מזהה את עצמו בצילומים? נראה שלא. לאחרונה, שופט בימ"ש השלום בת"א, שמאי בקר, זיכה נאשם בגניבה סדרתית של מכוניות מזדה משלושה אישומים של גניבת רכב, והרשיע אותו רק בזה שבו נתפס "על חם".

על פי כתב האישום, בתוך ארבעה ימים בחודש אוקטובר האחרון, פרץ הנאשם, שוהה בלתי חוקי, לרכבים בפתח תקווה, ברמת גן ובגבעתיים, שאותם גנב והעביר לשטחי יו"ש דרך "מחסום המצוי במעבר חוצה שומרון". באחת הפעמים לא שיחק לו מזלו, ובעודו נוהג ברכב הגנוב, בכביש 4, נתפס על ידי שוטרים אשר דלקו אחריו.

הנאשם, שיוצג על ידי עו"ד רמסי סקיס מהסנגוריה הציבורית, כפר במיוחס לו בכתב האישום. הוא טען כי הוא קיבל את הרכב שעימו נתפס "ממאן דהוא". באשר לאישומים האחרים, חלק עו"ד סקיס על קבילות הראיות שנאספו לחובת הנאשם, לטענתו, תמונות שצילמה מערכת "עין הנץ" כלל אינן קבילות, וממילא הנאשם הוא כלל לא מי שנראה בהן.

לשיטת התביעה, צבר האישומים נגד הנאשם מגלם עדות שיטה, כל האישומים המיוחסים לו בוצעו יום אחר יום, כל העבירות בוצעו בשעות הקטנות של הלילה, בכולן הוא מתועד בעין הנץ חוצה במעבר חוצה שומרון. מקומות גניבת הרכבים, מלבד האישום השלישי, הם רמת גן וגבעתיים, במרחק של כמה רחובות זה מזה, ולא פחות חשוב, כל הגניבות הן של מכוניות מסוג מזדה.

בסיכומו של דבר, בית המשפט הסכים עם טענתו של עו"ד רמסי סקיס, שלפיה הפעלת מערכת עין הנץ על ידי המשטרה היא בחוסר סמכות. עם זאת, הוא החליט שהנתונים שהופקו ממנה הם קבילים, לאור זאת שלא נפגעה שום זכות של הנאשם. על אף זאת, הוא הורה על זיכוי, תוך קבלת הטיעון החלופי של ההגנה - לא ניתן להרשיע, כי נותר ספק סביר שמא האדם המתועד ברכבים הגנובים במערכת עין הנץ, איננו הנאשם. זאת, למרות הדמיון הרב מאוד בין השניים.

נדרש דמיון רב יותר

עוד הוסיף השופט בקר כי אין לראות עדות שיטה בעובדה ששלוש הגניבות שתועדו במצלמת עין הנץ היו של אותו סוג רכב, בשעות דומות בלילה, שנגנבו מרחובות סמוכים באותה עיר, והוצאו משטחי מדינת ישראל דרך אותו מחסום בדיוק. הוא עמד על כך שהדמיון הנדרש במסגרת הדוקטרינה של עדות שיטה אמור להיות רב יותר.

השופט גם לא התרשם מכך שעל פי התיעוד הכתוב של חקירתו של הנאשם, לפחות לגבי אחד מכלי הרכב שתועדו בעין הנץ, הנאשם זיהה את עצמו.

היו לכך שתי סיבות: ראשית, בית המשפט נתן משקל לכך שהזיהוי העצמי הזה לא תועד אודיו לאור תקלת שמע בתיעוד החקירה, ולא ברור כלל איזו תמונה הוצגה לנאשם ומה אמר ביחס אליה. שנית, קבע שאין לזיהוי או אי הזיהוי העצמי של הנאשם שום יתרון על מזהה מן הצד, ואין לראות בו תוספת ראייתית.