הואשם בפריצה וזוכה בשל טעות בזיהוי

מ' ישב בנחת על ספסל ובידו כוס קפה, הוא בדיוק סיים לחפש עבודה בחנות ירקות באזור גבעתיים. 40 דקות לאחר שהתרחשה פריצה ברחוב כצנלסון בעיר הוא זוהה במקרה על ידי אחת משני השותפים לדירה כמי שפרץ אליה.

מ' הואשם בעבירת התפרצות לבית מגורים, ולפי כתב האישום, הוא נכנס לדירה שנמצאת בקומה הרביעית דרך חלון המטבח. בעת ניהול המשפט התברר שהמתלוננת לא כל כך בטוחה בזיהוי. כששוחחה עם השותף שלה, הם תיאמו את מראהו של הפורץ וזיהמו את הראיה. בסופו של דבר, לא ניתן היה להתבסס על עדותה של המתלוננת.

המתלונן ראה את הפורץ למשך זמן של 10-5 שניות בלבד, והיה שרוי במצב של הלם, אבל העיד על עצמו שבמצבים כאלה הוא נוטה לזכור טוב יותר. במסדר זיהוי תמונות שנערך יומיים לאחר האירוע הוא קבע שהוא מזהה את מ' כפורץ והיה בטוח בדבריו, אבל התיאור על הפורץ שנמסר למוקד הטלפוני והתיאור שנמסר בחקירה המשטרתית היה שונה.

עו"ד פאדי אסעד ייצג את הנאשם מטעם הסנגוריה הציבורית, וטען שנוסף על ביצוע מעצר מגמתי - עדויות השוטרים בנוגע לאופן ביצוע המעצר היו רצופות אי־דיוקים וסתירות אל מול העדויות של המתלוננים.

במוקד המשטרה התקבל תיאור כללי: "איש עם ג'ינס וחולצה לבנה". ברחוב היו אחרים שתאמו תיאור זה, אך השוטר ניגש אך ורק למ'. מעדות השוטר שנרשמה בדו"ח הפעולה עלה כי ניגש למ' משום שלבש ג'ינס בהיר, אולם הדברים שנרשמו היו שונים מדבריה של המתלוננת שלא ציינה את צבע הג'ינס בפני גורם משטרתי, אלא רק לאחר מעצרו של מ'. הוא סיפר על מעשיו באותו יום, שתועדו במצלמות אבטחה, וכן היה בקשר ונפגש עם אנשים נוספים, אולם המשטרה כמעט שלא בדקה את גרסתו. 

עו"ד אסעד הדגיש כי בהתנהגותו מ' לא עוררה כל חשד קל: "הוא שהה במקום ונהג מנהג של אנשים רגילים - שוחח בטלפון ושתה משקה, כפי שניתן לראות במצלמה האבטחה". כמו כן, במשפט התברר כי טביעת הנעל שנמצאה בדירה אינה תואמת לנעל של מ'.

בית המשפט הורה על זיכויו, לאור הקושי להתבסס על זיהוי של עד ראייה אחד שמהווה ראיה יחידה. "מצאתי כי נותר ספק ממשי בשאלת זיהויו של הנאשם כמי שפרץ לדירה של המתלוננים", כתבה השופטת.