כל מי שמכיר אותי מכיר גם את ליה, הבת המיוחדת שלי. ליה כמעט בת 18, יש לה צרכים מיוחדים, ואני גאה בה יותר ממה שמילים יכולות לתאר.
בזכות ליה השתנו גם החיים שלי. בעקבותיה הקמתי את מיזם "סיכוי שווה", שפועל לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה. לפני כשנה הצטרפתי גם, בהתנדבות, לעמותת "קשר" כיו"ר הוועד המנהל - ארגון שמלווה משפחות לילדים ולבוגרים עם צרכים מיוחדים, תומך בהן ומסייע להן להתמודד עם האתגרים הרבים שהמציאות מציבה בפניהן.
דווקא עכשיו, כשאני מחפש עבור ליה עבודה לקיץ, אני מבין עד כמה המשימה הזאת קשה - לא רק עבורה, אלא עבור עשרות אלפי נערים ונערות עם מוגבלות בישראל.
תחשבו על החופש הגדול. עבור רוב בני הנוער זו התקופה של החברים, הטיולים, הבילויים והעבודה הראשונה. אבל עבור נערים ונערות עם מוגבלות זו לעיתים קרובות התקופה הבודדה ביותר בשנה. אין מסגרת, אין לימודים, אין עבודה, ובמקרים רבים גם אין עם מי לבלות.
יש עוד סיבה לכך שהחופש הגדול כל כך קשה עבורם, ורוב הציבור בכלל לא מכיר אותה. רבים מהם לומדים בבתי ספר לחינוך מיוחד שאינם נמצאים ליד הבית. לפעמים מדובר בבית ספר שנמצא בצד השני של העיר, ולפעמים במרחק של כמעט שעה נסיעה. המשמעות היא שגם החברים שלהם גרים רחוק מהם.
במהלך שנת הלימודים המרחק הזה פחות מורגש, כי כולם נפגשים מדי יום בבית הספר. אבל כשהחופש הגדול מתחיל, גם המסגרת נעלמת. פתאום קשה מאוד להיפגש באופן ספונטני, ורבים מהם נשארים לבד בבית. דווקא בתקופה שבה רוב בני הנוער מבלים יחד, הם נשארים מנותקים מהמעגל החברתי שלהם.
עבודת קיץ היא כמעט חלק בלתי נפרד מגיל ההתבגרות. בני נוער עובדים במסעדות, בבתי קפה, בחנויות ובעסקים משפחתיים. אבל עבור נערים ונערות עם מוגבלות, גם ההזדמנות הזאת כמעט שלא קיימת.
בשנה שעברה ליה עבדה במהלך החופש הגדול באחד מסניפי ארומה. רשת ארומה מובילה כבר שנים מדיניות מבורכת של העסקת בני ובנות נוער ואנשים עם צרכים מיוחדים, ומאפשרת להם לקבל הזדמנות אמיתית להשתלב בשוק העבודה. גם השנה שוחחתי עם הנהלת הרשת על הנושא, ושמחתי לשמוע שהם ממשיכים לראות בכך חלק מהמדיניות והערכים שלהם.
כל עבודה מכבדת את בעליה. לפנות שולחנות, לנקות שולחנות, לסדר סחורה, לעבוד במחסן או לתת שירות ללקוחות - כל אלה עבודות מכובדות וראויות. הערך של אדם לא נמדד בתפקיד שלו. לפנות שולחנות בבית קפה זו עבודה מכובדת וראויה בדיוק כמו להיות מנכ"ל או סמנכ"ל של חברה. העבודה הראשונה מעניקה ביטחון עצמי, תחושת מסוגלות, עצמאות וגאווה - ואלה דברים שילוו את הנערים והנערות האלה הרבה אחרי שהקיץ יסתיים.
בישראל חיים כמיליון אנשים עם מוגבלות, ומתוכם כ-250 אלף ילדים ובני נוער עם צרכים מיוחדים. רבים מהם היו רוצים לעבוד בקיץ, להרוויח כסף, לרכוש ניסיון ולהרגיש כמו כולם. אבל הם כלל לא מקבלים את ההזדמנות הראשונה.
האמת היא שגם בבגרות המצב אינו פשוט. שיעורי התעסוקה של אנשים עם מוגבלות עדיין נמוכים משמעותית מאלה של כלל האוכלוסייה, ושיעורי האבטלה גבוהים. אם אנחנו רוצים לשנות את המציאות הזאת, צריך להתחיל כבר בגיל הנעורים - עם העבודה הראשונה.
הם יכולים להיות עובדים מצוינים. הם מסורים, אחראים, ממוקדים במשימות, בעלי מוטיבציה גבוהה ורצון אמיתי להצליח ולהוכיח את עצמם. מי שייתן להם הזדמנות ירוויח לא רק עובדים טובים, אלא גם עסק עם ערך חברתי אמיתי, כזה שלקוחות רבים יודעים להעריך.
אז יש לי בקשה אחת מהמעסיקים בישראל - אם אתם מחפשים בני נוער לעבודה בקיץ, תסתכלו גם על הנערים והנערות עם המוגבלות. תנו להם את ההזדמנות הראשונה.
עבורכם זו אולי משרה זמנית של חודש או חודשיים. עבורם זו יכולה להיות תחילתה של דרך חדשה - דרך של עצמאות, ביטחון עצמי, השתייכות ותקווה.
יש לליה, הבת שלי, המון חברות וחברים שחולמים לעבוד בקיץ. יש עוד עשרות אלפי נערים ונערות כמוה, שחולמים להיות כמו כולם - לעבוד, להרוויח, להכיר אנשים ולהרגיש שייכים.
אני לא מבקש חמלה עבור ליה והחברים שלה. אני מבקש הזדמנות שווה. אני מבקש סיכוי שווה.
הזדמנות אחת לעבוד, להוכיח את עצמם, להרגיש שייכים ולהתחיל את החיים הבוגרים בדיוק כמו כל נער ונערה אחרים.
לפעמים כל מה שצריך כדי לשנות חיים הוא מעסיק אחד שמוכן לפתוח את הדלת.
הקיץ הזה, תנו להם הזדמנות שווה. תנו להם סיכוי שווה.
אורן הלמן הוא אבא לילדה עם צרכים מיוחדים, יושב ראש עמותת קשר ומייסד מיזם סיכוי שווה לשילוב אנשים מוגבלות בעבודה ובחברה
