עוברות מסך

בדרך כלל כשמדברים על נשים בעמדות מפתח מזכירים שבירת תקרות זכוכית, שוויון בשכר, פריצת דרך. אבל מתחת לרדאר, נשים בונות לעצמן מרחבים עצמאיים של תמיכה, מסחר, ייעוץ וחיבורים. בלי משרד מפואר ובלי תקציבי ענק הן יצרו כיכר עיר חדשה - נשית, דיגיטלית וחיה.

בין אינסוף סטוריז, רילס ואלגוריתמים, דווקא קהילות הפייסבוק, בפורמט הפשוט, הפכו למרחב הנשי המשמעותי ביותר ברשת. לא רק עוד מקום לפרסום תמונות או דעות, אלא סלון פתוח שבו שואלים, מתוודים, מוכרים, מחפשים אהבה, עבודה או פשוט אוזן קשבת. מאחורי הקהילות העצומות הללו עומדות נשים שמנהלות אלפי אינטראקציות ביום, אוכפות כללים, מרגיעות סערות, ובעיקר יוצרות תחושת שייכות אמיתית ומקום בטוח לנשים בלבד.

לפני שש שנים, מתוך תחושת בדידות וחיפוש עצמי, פתחה יאנה רומן (בת 28, נשואה ואם לשניים) את קהילת "סשא" (סימן שאת אישה). כיום מונה הקהילה כ־240 אלף נשים, ונחשבת אחת מהנחשקות בקרב נשים צעירות ברשתות החברתיות. סשא היא למעשה מרחב נשי אינטימי ובטוח שבו מדברים על הכל - מאופנה, סטיילינג וקריירה ועד זוגיות, מיניות והתמודדות עם מערכות יחסים רעילות ואלימות. השיח בגובה העיניים, חשוף וכן, ומאפשר לנשים צעירות ובוגרות כאחת לשאול, להתייעץ ולשתף בלי פילטרים. אף על פי שפייסבוק כבר לא נחשב המגרש הביתי של הדור הצעיר, הקהילה מצליחה למשוך גם בנות 18 פלוס, בין היתר בזכות חשיפה הדדית באינסטגרם ובטיקטוק ונוכחות של נשים מוכרות ומפורסמות שמרגישות בה בבית.

"לא תכננתי שזה יהפוך למה שזה היום", מספרת יאנה, "זה נבנה לאט־לאט. אני מאשרת פוסטים, עוברת על בערך 600 ביום. הכל עובר דרכי".

הקבוצה נולדה מתוך צורך אישי עמוק שלה. בגיל 17 היא פרשה מלימודים בעקבות מחלה, בהמשך עשתה שירות לאומי, אבל לא הצליחה למצוא לעצמה מסגרת חברתית קבועה. "חיפשתי פלטפורמה חברתית. חיפשתי את עצמי ברשתות, רציתי לדבר עם נשים כמוני, ולא מצאתי. אז החלטתי לפתוח קבוצה משלי, מקום שבו אוכל להתייעץ ולשתף. כמו חברות, בלי שיראו מי אני ברמה האישית".

הווייב בקהילה תוסס וצעיר, רוב החברות הן בשנות ה־20 וה־30 לחייהן, סטודנטיות, אימהות צעירות, נשים בתחילת דרכן המקצועית והזוגית. השאלות שעולות שם נעות בין התלבטויות על קריירה, חתונה וחברויות, ועד סיפורים על דייטים כושלים ופרידות. "אין כמעט מרחב בחיים שבו נשים יכולות לשפוך את הלב ולהתבטא בחופשיות", אומרת יאנה, "משהו ברשת החברתית הופך את זה ליותר קל. דרך הקבוצה גם אני נחשפת לאינספור סיפורים על מערכות יחסים והתנהלות זוגית. דייטים, בגידות, סיטואציות הזויות - אי אפשר כבר להפתיע אותי. קראתי הכל". לא פעם מתפרסמים גם פוסטים בסגנון אזהרות בסגנון "אם את יוצאת עם ל' מבאר שבע והוא מהנדס - תדעי שהוא בוגד בך".

יאנה רומן, "סשא": "מדברים אצלנו על הכל - החל מאופנה, דרך סטיילינג וקריירה ועד זוגיות, מיניות והתמודדות עם מערכות יחסים רעילות ואלימות. השיח מתנהל בגובה העיניים, חשוף וכן, ומאפשר לנשים צעירות ובוגרות כאחת לשאול, להתייעץ ולשתף זו את זו בלי פילטרים"

ועדיין, לצד הדרמות, יאנה מדגישה את הכוח הכמעט טיפולי של המרחב: "זו קבוצה שיכולה לשנות מציאות של מישהי אחרת. כשאת קוראת פוסט ומזהה את עצמך בו, ואז רואה מאות תגובות וקוראת אותן, זה משקף לך את החיים שלך. לפעמים תגובה אחת גורמת לך להבין משהו שלא ראית קודם".

יש גם רגעים משעשעים, כמו במקרים שבהם מתמודדות ריאליטי שמצטרפות לשיח מבקשות שיצביעו להן, או פניות מרגשות מנשים שאיבדו חפץ יקר והקהילה הצליחה לעזור להן למצוא אותו, ועוד סיפורים רבים שאפשר להזדהות איתם. הקבוצה עושה הרבה רעש, מעידה יאנה, אבל גם נותנת תחושת שייכות.

היא מודעת היטב גם לאתגרים, ומודה ש"אי אפשר לשמור על מקום בטוח במאה אחוז. תמיד יש אפשרות שמישהי תצלם מסך ותשלח החוצה, ובכל זאת אני בוחרת להאמין בקהילה שלי. יש פה צורך אמיתי. נשים נעזרות אחת בשנייה. זה כוח אדיר".

"מציעות לחשוב אחרת"
אם אצל רומן הכל התחיל מחיפוש חברתי, אצל דותן האס הרשקוביץ (בת 38, נשואה ואם לשלושה) הכל התחיל מזוג נעלי אדידס.

במהלך היריון בסיכון עם בתה האמצעית, היא קנתה נעלי ספורט חדשות ורק במהלך חופשת הלידה גילתה שמידת הנעל שלה גדלה והנעליים כבר לא "יושבות בול". "רציתי למכור אותן ולא היה לי איפה. אז פתחתי קבוצה. חשבתי שיצטרפו אולי 200 נשים". שבוע אחרי פרסום הפוסט הראשון כבר היו בקבוצה 2,000 חברות, וכיום "זה לא יושב בול" מונה כ־180 אלף נשים.

מדובר בהרבה יותר מקבוצת מכירה - זו קהילה נשית חיה ובועטת שמעניקה חיים חדשים לפריטים שנקנו באהבה אך נשארו בארון, לעיתים אפילו עם הטיקט. מאז שהוקמה בדצמבר 2020 היא צמחה במהירות מסחררת למאות אלפי חברות, עם אחוזי פעילות חריגים בנוף הפייסבוקי. הקונספט פשוט ומדויק: נשים מוכרות, מחליפות ומוצאות אוצרות אחת אצל השנייה, באווירה מפרגנת, יעילה ומלאת סטייל, כמעט כמו שופינג עם חברות.

דותן חיה קהילות כבר כמעט עשור. ביומיום היא מנהלת את קהילת "סטארטאפ פור סטארטאפ" בחברת מנדיי ומובילה קהילות נוספות. "פעם היתה כיכר העיר, היום יש לנו פלטפורמות דיגיטליות. הקורונה היתה תור הזהב של עולם הקהילות - זה הפך למעצמה אמיתית", היא אומרת.

הקבוצה שלה פועלת עם חוקים ברורים ושרשורים ייעודיים לפי סוגי פריטים ומידות. יש צוות ניהולי שמקפיד על הכללים, והדגש הוא על אמינות למרות הגודל העצום.

אבל עם הזמן הקהילה הפכה להרבה יותר מזירת יד שנייה. "יש פוסטים של נשים שמחפשות אהבה שתשב להן בול ויצאו לנו כבר חמש חתונות. יש נשים שמחפשות עבודה שתשב עליהן בול, או חברות שיישבו בול. כל נושא הבדידות מאוד קרוב לליבי. נוצרו גם תתי־קהילות, כמו 'לא לבד בחל"ד' (חופשת לידה) וחיבורים חברתיים שהפכו למערכות יחסים של ממש. זה כמויות של אלפי חיבורים נשיים, כשכל אחת גרה במקום אחר, ופתאום את יכולה לגלות שבעצם בקהילה יש לך גם שכנות גיאוגרפיות. זו אולי לא העבודה הכי מתגמלת כלכלית, אבל היא מתגמלת אישית. זו העבודה הכי טובה בעולם".

דותן האס הרשקוביץ, "זה לא יושב בול": "יש פוסטים של נשים שמחפשות אהבה שתשב להן בול, ויצאו לנו כבר חמש חתונות. יש נשים שמחפשות חברות חדשות או עבודה. נוצרו גם תתי־קהילות, כמו 'לא לבד בחל"ד' וחיבורים חברתיים שהפכו למערכות יחסים"

דותן מקדמת דרך הקבוצה גם ערכים של ייצור מקומי, עסקים של נשים וקיימות. "אנחנו לא מטיפות. אנחנו מציעות לחשוב אחרת, למכור מה שלא מתאים, לקנות אחת מהשנייה. זה קליל, כיף, לא מחייב, ואם על הדרך זה גם ירוק יותר ותורם לכדור הארץ - הרווחנו".

בזכות הקהילה התקיימו גם פעילויות חברתיות שלא קשורות למטרת המכירה של פריטים, אלא עונות על הצורך להיות אישה עבור אישה. במהלך המלחמה התגייסו החברות ב"זה לא יושב בול" במהירות עבור נשים אחרות. "הקמנו חמ"ל כדי לשכן נשים מפונות ולדאוג לציוד. יש רצון אמיתי להירתם בכל מצב. יש משהו מיוחד בחברה הישראלית, וכשמישהי צריכה עזרה יש התגייסות". במהלך המלחמה גם בוטל אירוע גדול שתכננה דותן לקיים עם חברות הקהילה, אבל היא מקווה להחזיר בקרוב את המפגשים הפיזיים, כי "בסוף, מאחורי המסך יש נשים אמיתיות שרוצות להיפגש".

"בלי שאלות סאחיות"
קהילת "מאמאצחיק" היא אחת המוכרות בפייסבוק בישראל, גם למי שלא מצוי בז'אנר. במארס 2017 הקימה אותה קרן אלאלוף־שרעבי (50, נשואה ואם לחמישה) יחד עם בת דודתה רויטל טודרס, כקהילה פרטית לנשים בלבד שהפכה עם השנים לגדולה ולפעילה ביותר של נשים במדינה. כיום היא מונה יותר מ־830 אלף נשים שהן לא רק קהילה, אלא תופעה של ממש, עם אלפי אימהות שמצליחות להפוך את כאוס היומיום לחומר גלם קומי משובח. בין פוסט שמפיל מצחוק לסיפור שגורם לשמוט לסת נוצר מרחב שבו מותר לצחוק על הכל - העייפות, הילדים, הזוגיות והחיים עצמם. המטרה ברורה לכולן: להזכיר שאפשר להתמודד עם הכל קצת יותר בקלות אם רק מכניסים הומור לשגרה.

"אנחנו קהילה של הומור, וזה הסוד שלנו", אומרת קרן, "הקו המנחה הוא לצחוק על החיים, על האימהות, על הגוף, על המבוכה. דרך הומור אפשר לדבר על הכל". לדבריה, כמעט כל אישה רביעית בישראל חברה בקבוצה: "97% מהנשים אצלנו פעילות, עושות לייק, מגיבות, משתפות. יש נשים שפתחו פייסבוק רק כדי להיות חלק מהקהילה. זה נתון מטורף".

אבל מאחורי הבדיחות מסתתר משהו עמוק יותר. השפה המשותפת שנוצרה בקבוצה הפכה למנגנון של "חוכמה המונית" נשית. "מישהי העלתה תסמין רפואי נדיר שהיא סובלת ממנו, ואחת אחרת זיהתה את זה גם אצלה. זה כוח קולקטיבי, ידע שעובר מאישה לאישה".

טווח הגילים נע בין 20 ל־80, והחיבורים חוצים דורות. יש גם שרשורי שידוכים קבועים, שכבר הובילו ל־16 חתונות ואפילו היריונות. "אין אצלנו שאלות סאחיות", היא מדגישה. "גם נושאים כבדים עוברים דרך הומור. ויש גם הומור שחור. נשים שחוו אלימות, שחזרו מהשבי, שמתמודדות עם מחלה, נוצרה קהילה שמאפשרת לנשים להיות בטוחות כדי לשתף, ההומור מאפשר לפתוח דלת גם לכאב".

לדברי קרן, הסוד האמיתי טמון בהסרת התחרותיות והביקורת. "כשמורידים את הציניות, הביקורתיות וההשוואות, נשים יודעות לפרגן ולהרים אחת לשנייה. יש בהן חמלה אדירה. צריך רק לתת את המרחב שמאפשר את זה".

קרן אלאלוף־שרעבי, "מאמאצחיק": "גם נושאים כבדים עוברים דרך הומור. ויש גם הומור שחור. נשים שחוו אלימות, שחזרו מהשבי, שמתמודדות עם מחלה - נוצרה קהילה שמאפשרת לנשים להיות בטוחות כדי לשתף. ההומור פותח דלת גם לכאב"

בעידן של רשתות חברתיות שמקדשות תדמית, "מאמאצחיק" מציעה משהו אחר, מקום שבו אפשר להיות מצחיקה, עייפה, פגיעה, חכמה, ובעיקר - אנושית. "נשים הן כוח אדיר", מסכמת קרן, "וכשיש להן מקום שמאפשר, הן מסוגלות להכיל זו את זו באמת". Ÿ