בשיתוף עו"ד שאול דבח
קורבנות העבירה או מבצעי העבירה, גברים ונשים כאחד, יכול שיהיו נושאי משרה בכירים, הן בשוק החופשי, הן במגזר הציבורי והן במערכת הביטחון או יכול שיהיו אנשים מן השורה.
חשוב מאד להדגיש ולהכיר בעובדה, שלא אחת, מנוצלת הפלטפורמה הפלילית של עבירות אלימות במשפחה, כניסיון של צד בהליך גירושין וזאת בכדי למנף עבורו “הישגים בתיק” או סתם ביצר נקמני לפגוע במי שעד לא מכבר חלקו איתו את חייהם וכעת מתנהל בעניינים הליך גירושין.
מטבע הדברים, מדובר בתופעה שקורבנותיה נוטים להדחיק אותה ולא לדווח עליה וזאת מחמת הבושה ואי הנעימות הרבה שכרוכה בה. עם זאת, למותר לציין שחשוב מאד להתמודד איתה ולהתגונן בפניה, וזאת בשל הפגיעות והצלקות הפיזיות והנפשיות החמורות והממושכות שנגרמות לקורבנותיה.
כדי להתגונן מפני אלימות במשפחה ניתן להגיש תלונה במשטרה כנגד התוקף, וכן לפנות לבית המשפט ולבקש צווי הגנה שונים לפי החוק. מדובר בצו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ”א-1991, צו למניעת הטרדה מאיימת לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס”ב-2001, וצו הרחקה בעילת מדור שקט, שהינו צו יציר הפסיקה.
מהי אלימות במשפחה
בדרך כלל מקובל לקשר את תופעת האלימות במשפחה בעיקר עם אלימות פיזית של גברים כנגד נשותיהם (לפי נתוני משטרת ישראל, בשנים 2018–2020 אירעו בארץ 69 מקרי רצח של נשים, כאשר ב-35% מתוכם, 24 מהמקרים, החשוד ברצח היה בן זוגה של האישה).
אולם, חשוב להיות מודע לכך שהחוק מגדיר אלימות במשפחה לא רק לגבי אלימות שננקטת על ידי בן זוג, אלא גם על ידי הורה, אח, דוד, סב, ועוד.
בנוסף, החוק בארץ אוסר על כל צורה של אלימות, ולא רק אלימות פיזית, ולרבות אלימות מילולית-נפשית, אלימות כלכלית, אלימות מינית, וזאת כפי שיוסבר להלן:
- אלימות פיזית מתבטאת בתקיפה פיזית, בין בידיים ובין באמצעות שימוש בחפצים, החל מתקיפה קלה וכלה ברצח.
- אלימות מילולית-נפשית: מתבטאת בשימוש במילים קשות ומעליבות, השפלה, הטלת פחד, טרור ואימה, וכיו”ב.
- אלימות כלכלית: מתבטאת בדרך כלל בשליטה של הגבר על כל המקורות הכספיים של המשפחה, מניעת גישה של האשה אליהם, והקצבת כספים מוגבלת לאשה לפי רצונו של בן הזוג בלבד, תוך יצירת תלות מוחלטת של האשה בגבר.
- אלימות מינית: מתבטאת בעיקרה בכפיית קיום יחסי מין של הגבר על האשה שלא מתוך רצונה החופשי ותוך הסבת תחושת השפלה וכאב.
מי רשאי להגיש תלונה על אלימות במשפחה
הגשת התלונה במשטרה יכולה להיות על ידי קורבן האלימות עצמו, כמובן.
בצד זכותו של הקורבן להגיש את התלונה במשטרה, קיימות גם שתי חובות דיווח ויידוע בעניין זה:
חובת דיווח לפי סעיף 368ד לחוק העונשין: כל אדם שיש לו יסוד סביר להניח כי לאחרונה נעברה עבירה בקטין או חסר ישע, חייב לדווח על כך לעובד סוציאלי או למשטרה.
חובת יידוע לפי סעיף 11א(ב) לחוק למניעת אלימות במשפחה: בעלי מקצוע מסוימים שיש להם יסוד סביר להניח שהמטופל שלהם נפל לאחרונה קורבן לעבירת אלימות של בן הזוג שלו (או בן הזוג לשעבר), מחויבים ליידע את המטופל על אפשרותו לפנות לתחנת משטרה, למחלקה לשירותים חברתיים או למרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה מטעם המחלקה לשירותים חברתיים, וכן לתת למטופל כתובת ומספר טלפון של המקומות הללו שקרובים למקום מגוריו.
מדובר ברופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג קליני, עוסק במקצוע פרה-רפואי, עורך דין, איש דת או טוען רבני.
הליך הטיפול בתלונה על אלימות במשפחה
לאחר הגשת התלונה במשטרה על אלימות במשפחה, ייפתח תיק פלילי כנגד התוקף והוא יוזמן לחקירה תחת אזהרה.
לאחר ביצוע החקירה על עצם ביצוע העבירה ונסיבותיה, על המשטרה לדון בממצאי החקירה ולהחליט האם יש מקום להגיש כתב אישום כנגד התוקף ובידי איזה גורם (פרקליטות המדינה או מחלקת התביעות של המשטרה), וזאת לפי חומרת ממצאי החקירה. לחילופין, עליה להחליט האם יש מקום לסגור את התיק ללא הגשת כתב אישום ובאיזו עילת סגירה.
לפי דיווחי המשטרה, מרבית תיקי התלונות על אלימות במשפחה נסגרים בדיעבד, וללא הגשת כתב אישום. כך, לדוגמא, בשנת 2019 המשטרה סגרה 78% מתיקי אלימות במשפחה, כאשר 65% מהם נסגרו בשל היעדר ראיות. יש גם לקחת בחשבון שחלק מהתלונות הללו מתברר בדיעבד כתלונות שווא, ולדוגמא תלונות שהוגשו לשם הפעלת לחץ בלתי הוגן על בן הזוג במסגרת הליכי גירושין, אולם מדובר גם בחלק קטן מכלל התלונות.
ככל שהוחלט להגיש כתב אישום כנגד התוקף, ייתכן שבית המשפט גם יורה לעצור את התוקף עד לתום ההליכים וזאת במקרים שבהם הוכח שהוא מהווה סכנה ממשית לקורבן העבירה, וזאת בהסתמך על הראיות שיוגשו בפניו. מדובר, למשל, במסמכים רפואיים וצילומים שמעידים על חומרת החבלות והפציעות שנגרמו לקורבן האלימות, הקלטות, סרטונים, וכיו”ב.
ככל שניהול המשפט הפלילי כנגד התוקף הסתיים בהרשעתו של התוקף, על בית המשפט לגזור את עונשו של התוקף וזאת בהתאם לנסיבות חומרת העבירה ותוצאותיה, תסקיר שירות המבחן, גורם ההרתעה וכן האפשרות לטיפול ושיקום התוקף.
ככלל, התוקף חשוף לקבלת עונשים חמורים, מאחר שהעונשים בגין עבירות אלימות במשפחה הינם כפולים מהרגיל: העונש על תקיפה במשפחה הינו עד 4 שנות מאסר (במקום שנתיים), העונש על תקיפה במשפחה שגרמה לחבלה של ממש הינו עד 6 שנות מאסר (במקום 3 שנים), ואילו העונש על ביצוע עבירות מין במשפחה יכול להגיע אף ל-20 שנה. לחילופין, וכאשר קיימות נסיבות מקלות, בית המשפט עשוי להחליט שלא להרשיע את התוקף, ולהסתפק בהטלת צו מבחן עליו לפרק זמן מסוים שבמהלכו הוא יעבור טיפול והזדמנות להשתקם ולתקן את התנהלותו.
במידה שנפלת קורבן לעבירת אלימות במשפחה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין פלילי בראשון לציון שבקיא בתחום זה על מנת להתגונן מפניה באופן מיטבי לפי החוק.
שאול דבח – עורך דין פלילי
משרד עורכי דין שאול דבח מעניק ייעוץ משפטי וליווי צמוד בכל שלבי ההליך הפלילי עם יותר מ-18 שנות ניסיון שבהן עו”ד שאול דבח נחל הצלחה רבה במגוון רחב של עבירות פליליות עם אסטרטגיה משפטית תוך שילוב של בקיאות במשפט הפלילי ודיני משפחהגירושין
בשיתוף עו"ד שאול דבח