אביב אשד. “בצלילה חופשית הראש עובד יותר מהריאות” (צילום: עומקים)
יש אנשים שמגיעים לים במקרה, ויש כאלה שהמים מלווים אותם כמעט מההתחלה. אביב אשד שייך לקבוצה השנייה. כילד ונער היה שחיין תחרותי וזכה באליפות ישראל לגילאים בשחיית פרפר וחתירה למרחקים ארוכים, הסגנונות התובעניים ביותר בבריכה. בצבא שירת כלוחם ביחידה מובחרת בחיל הים, ומאז 1999 הוא מדריך צלילה. כיום הוא מנהל את “עומקים”, בית ספר לצלילה חופשית שהקים כדי לקרב את הים לקהל רחב, כולל אנשים שמעולם לא דמיינו את עצמם צוללים ללא מיכלים.
“בבריכה למדתי משמעת והתמדה, בים למדתי ענווה. הצלילה החופשית חיברה בין השניים,” הוא אומר.
המעבר מהבריכה לים לא היה מקרי. שחייה תחרותית דורשת שליטה מלאה בנשימה, קצב קבוע וסיבולת גבוהה, ואלה בדיוק הכלים שצולל חופשי צריך לצד החלק המנטלי. השירות בחיל הים הוסיף לכך את ההיכרות עם הים הפתוח, עם זרמים, עם ראות משתנה ועם הצורך לקבל החלטות מהירות כשהתנאים לא מושלמים. כשהחל להדריך בסוף שנות התשעים, הצלילה החופשית בישראל הייתה עדיין תחום קטן ושולי. מאז התחום גדל מאוד, ויותר ויותר ישראלים מגיעים לקורסים כדי להתנסות בחוויה בעצמם.
מה זו בכלל צלילה חופשית
בצלילת מכשירים הצולל נושם אוויר דחוס ממיכל ויכול להישאר מתחת למים זמן ארוך. בצלילה חופשית אין מיכלים: יורדים לעומק עם האוויר שבריאות בנשימה אחת, ועולים כשמרגישים צורך. זהו אחד העיסוקים הימיים העתיקים בעולם. שולי פנינים, אוספי ספוגים ודייגים עשו את זה אלפי שנים, הרבה לפני שמישהו המציא ווסת. בעשורים האחרונים הפכה הצלילה החופשית לענף ספורט מסודר, עם קורסים מדורגים, תחרויות בינלאומיות ושיאי עולם של יותר ממאה מטרים עומק ולמעלה מ-10 דקות של עצירת נשימה סטטית בבריכה.
אבל אשד ממהר לנפץ את הדימוי של ספורט אקסטרים. במאמר שכתב ב־2020 לאתר רשות הטבע והגנים, תחת הכותרת “השקט שמוצאים מתחת למים”, הוא תיאר את הצלילה החופשית כחוויה שקטה ומרוכזת, ממש מדיטטיבית. לדבריו, מי שנכנס למים עם שאפתנות ולחץ מגלה מהר שהגוף מתנגד, ומי שמצליח להירגע ולהתמסר מגלה שהגוף יודע לעשות הרבה יותר ממה שחשב.
“אנשים בטוחים שהעניין הוא ריאות גדולות. בפועל הראש עובד הרבה יותר מהריאות. מי שלומד לשחרר, יורד עמוק יותר,” הוא מסביר. ובמילים פשוטות: צלילה חופשית היא סוג של מדיטציה במים.
ביולוגיה ימית, דיג ומילואים
מה שמבדיל את אשד ממדריכים רבים הוא השילוב בין ספורט למדע. הוא בוגר לימודי ביולוגיה ימית, ומבחינתו ההבנה של מה שקורה מתחת לפני המים היא חלק מההדרכה עצמה. התלמידים לומדים לא רק איך לרדת לעומק, אלא גם מה הם רואים שם: אילו דגים חיים על הסלע, למה לא נוגעים באלמוגים ואיך מתנהגים ליד בעלי חיים ימיים בלי להפריע להם.
במשך יותר משלושים שנה הוא עוסק גם בדיג בצלילה חופשית, בארץ ובחו”ל. ב”עומקים” הוא מלמד את התחום כהתמחות נפרדת, ושם במרכז שני עקרונות: בטיחות ושמירה על הסביבה הימית. בפועל זה אומר דיג סלקטיבי, היכרות עם מינים מוגנים וגדלים מותרים, וההבנה שהים אינו משאב בלתי נגמר.
הקשר לחיל הים לא נותק עם השחרור. גם היום, במסגרת שירות המילואים, הוא מדריך לוחמים צעירים לצד מילואימניקים בצלילה חופשית.
אביב אשד, מייסד “עומקים”. מעל עשרים שנה של צלילה ודיג בארץ ובחו”ל (צילום: עומקים)
בית ספר שגדל עם התלמידים
“עומקים” התחיל כבית ספר לקורסי צלילה חופשית, ועם השנים התרחב. היום פועלים בו קורסים למתחילים ולמתקדמים, אימונים שוטפים, קורס דיג בצלילה, פעילויות שנורקלינג ותוכניות לילדים ולנוער. ההיגיון, לדברי אשד, פשוט: מי שלומד להרגיש בנוח במים בגיל צעיר, נשאר מחובר לים כל החיים.
בעשור האחרון יצא בית הספר גם אל מעבר לים התיכון. במסגרת חופשות הצלילה של עומקים מגיעות קבוצות למגוון אתרים באפריקה לשילוב של צלילה חופשית, יוגה ושחיית מים פתוחים, למשל לאי מאפיה שבטנזניה כדי לשחות לצד כרישי לוויתן, לסיישל, לזנזיבר ולמדגסקר. כבר ב־2018 כתב אשד באתר “מסע אחר” על החיבור בין צלילה חופשית ליוגה בזנזיבר, הרבה לפני שהשילוב הזה הפך לטרנד.
מה לומדים בצלילה הראשונה
מי שמגיע לקורס צלילה חופשית מצפה בדרך כלל לרדת לעומק כבר ביום הראשון. בפועל, חלק ניכר מהשיעורים הראשונים מוקדש לדברים שנראים פשוטים: כללי בטיחות והתנהגות, הבנה של החוקים הפיזיקליים, לימוד נשימה מודעת, הרפיית הגוף דרך דמיון מודרך, תנועת סנפירים חסכונית, השוואת לחצים באוזניים ועוד. אשד מסביר שכל מתח מיותר בגוף צורך חמצן, ולכן מי שלומד להירגע מרוויח שניות יקרות מתחת למים בלי לעשות שום מאמץ נוסף.
לצד הטכניקה, התלמידים לומדים את הצד הפחות רומנטי של הענף, נדיר אך חשוב להכיר: איך משגיחים על בן הזוג, מה עושים כשצולל מתעלף, ולמה אסור לבצע תרגילי עצירת נשימה במים בלי השגחה. רק אחרי שהיסודות האלה ברורים מתחילים להעמיק, מטר אחרי מטר, כל תלמיד בקצב שמתאים לו.
הים התיכון, לדבריו, הוא כיתה מצוינת. הוא לא תמיד צלול כמו ים סוף, והתנאים בו משתנים מיום ליום, אבל דווקא זה מלמד צוללים לקרוא את הים, לבדוק גלים ורוח, ולוותר כשצריך. מי שלומד לצלול כאן, הוא אומר, מרגיש בבית כמעט בכל ים אחר.

.
לדבר על הפחד
חלק גדול מהעבודה של אשד מתרחש בכלל מחוץ למים. ביולי 2024 התארח בפרק 46 של הפודקאסט JBA Talks ודיבר על הסטיגמות שמלוות את הצלילה החופשית: הפחד מטביעה, התדמית של ספורט מסוכן, והמחשבה שמדובר בתחום רק למי שגדל על החוף. ביולי השנה הרצה על צלילה חופשית ונשימה במפגש “שעת גאות”.
הוא לא מתכחש לסיכונים אך לדבריו הם נדירים. הכלל הראשון שהוא מלמד הוא שלא צוללים לבד, אף פעם. כל צלילה נעשית עם בן זוג שמשגיח מלמעלה ואף מלווה במטרים האחרונים בצלילות העמוקות. העלייה נעשית ברוגע, וכל תלמיד לומד לזהות סימני מצוקה אצל אחרים עוד לפני שהוא מתחיל לחשוב על עומקים אישיים. לדבריו, ההקפדה על הכללים הבסיסיים היא מה שהופך את הצלילה החופשית לבטוחה.
הרגע שבשבילו הוא ממשיך
“הרגע שאני הכי אוהב בקורס הוא כשתלמיד עולה מהצלילה הראשונה שלו לעשרה מטרים ומחייך,” הוא אומר. “הוא גילה שהגוף שלו יודע לעשות משהו שהוא לא האמין שאפשר. ולכן, כשאני מלמד, אני מעדיף ללמד מתחילים ולא צוללים בקורסים מתקדמים.”
אחרי יותר משני עשורים של הדרכה, נראה שזה עדיין מה שמניע אותו. לא השיאים ולא העומקים, אלא הרגע שבו מישהו מגלה שהים פחות מפחיד ממה שחשב. הקורס הבסיסי בבית הספר לצלילה חופשית עומקים מיועד לכל מי שיודע לשחות, בלי ניסיון קודם. לדברי אשד, זה כל מה שצריך כדי להתחיל. השאר — הנשימה, השקט וההיכרות עם העולם שמתחת לפני המים מגיע עם הזמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
