כשהמכונה מייצרת תמונות מושלמות, מה נשאר לצלם האנושי

לפני כמה שנים, כדי לקבל תמונה של ירושלים בשעת שקיעה עם אור זהוב על החומות, היה צריך לעמוד שם עם מצלמה, לבדוק את כיוון האור ולחכות לרגע הנכון, לפעמים שעות

magnific ,
magnific

בשיתוף מוסררה: בית ספר לאמנות וצילום

היום מספיק להקליד משפט וכלי בינה מלאכותית מייצר את התמונה בתוך שניות, בכל סגנון שרוצים. השינוי הזה מטלטל את עולם הצילום, העיצוב והווידאו, ומעלה שאלה שרבים שואלים את עצמם: האם יש עדיין טעם ללמוד את המקצועות האלה, כשמכונה עושה חלק גדול מהעבודה מהר יותר וזול יותר.

מה המכונה עדיין לא יודעת לעשות

התשובה של אנשי המקצוע מפתיעה בעקביות שלה. הם לא מפחדים מהכלים החדשים, הם משתמשים בהם כל יום. מה שהשתנה הוא מה שנדרש מהאדם. אם פעם המיומנות המרכזית הייתה טכנית, לדעת לתפעל מצלמה, להאיר נכון, לערוך בתוכנה, היום המיומנות המרכזית היא היכולת לחשוב. לדעת מה לצלם ולמה. להבין מה הסיפור שהתמונה מספרת ומה ההקשר התרבותי שלה. כלי בינה מלאכותית יודע לייצר תמונה מרשימה, אבל הוא לא יודע להחליט מה חשוב, ולא יודע לעמוד מול אדם אמיתי ברגע אמיתי ולתפוס משהו שלא ניתן לשחזר.

איך משתנים הלימודים בתחום

זו הסיבה שמוסדות הלימוד משנים את הדגשים. פחות שעות על טכניקה, שהיא זמינה היום לכולם, ויותר על תפיסה, על שפה חזותית, על ההיסטוריה של המדיום ועל היכולת לפתח קול אישי. סטודנטים לומדים לעבוד עם הכלים החדשים, אבל גם לדעת מתי לא להשתמש בהם, ואיך לשמור על חתימה אישית בתוך שטף של תוצרים שנראים דומים זה לזה. הבינה המלאכותית, אגב, לא נולדה אתמול. המחקר בתחום מתנהל כבר מאמצע המאה הקודמת, ומי שרוצה להבין את הרקע יכול לקרוא על ההתפתחות ההיסטורית של הבינה המלאכותית ולראות שכל גל טכנולוגי לווה בחשש מהחלפת האדם, ובסופו של דבר יצר מקצועות חדשים.

למה דווקא ירושלים

ירושלים היא מקום מעניין במיוחד לדיון הזה. עיר שכל פינה בה עמוסה בהיסטוריה, בקונפליקט, במפגש בין קהילות ובשכבות של זמן, היא חומר גלם שאף אלגוריתם לא מייצר. מי שרוצה לפתח מבט אישי דרך צילום, ניו מדיה, סאונד, או תקשורת חזותית, וללמוד את זה בתוך סביבה עירונית חיה ולא בסטודיו סטרילי, יכול ללמוד את זה במוסררה, בבית ספר שנמצא בלב השכונה ומחובר אליה כבר עשרות שנים.

מה יישאר בסוף

מה שכנראה ייעלם הוא הצילום הגנרי, תמונות סטוק, אילוסטרציות שאף אחד לא זוכר. מה שיישאר הוא מה שתמיד היה חשוב באמת: היכולת לראות, לבחור ולספר. הטכנולוגיה תמשיך להשתפר, והכלים של השנה הבאה יהיו טובים יותר מאלה של היום. גם הצלמים והעורכים שיצליחו יהיו אלה שילמדו להשתמש בהם בלי לאבד את המבט שלהם. אבל את היכולת להסתכל על העולם ולהחליט מה שווה לצלם, את זה עדיין לומדים מבני אדם.

האמור בכתבה זו כולל תוכן ומידע מסחרי / שיווקי באחריות המפרסם ומערכת היום אינה אחראית למהימנותו

 

בשיתוף מוסררה: בית ספר לאמנות וצילום

כדאי להכיר