מגן מומחים חושפים: זו הטעות הכי נפוצה שהישראלים עושים בפוליסת הסיעוד

בשיתוף מגן מומחים

אלא שבפועל, מתברר כי לא מעט מבוטחים ממתינים יותר מדי זמן לפני שהם פונים לממש את זכויותיהם, ולעיתים מאבדים סכומים משמעותיים שהיו יכולים לקבל.

בחברתמגן מומחים, שעוסקת בסיוע במימוש זכויות רפואיות, מתארים תופעה שחוזרת על עצמה שוב ושוב. “מדובר באנשים ערכיים, ישרים, כאלה שחונכו להסתדר לבד. הם לא רוצים להכביד על הילדים, לא רוצים שירחמו עליהם, ובוודאי שלא שיחשבו שהם מגזימים. גם כשקשה להם, הם נוטים למזער את המצב”, מספרים שם.

פוליסת הסיעודמבוססת על קריטריונים תפקודיים ברורים. הזכאות נבחנת, בין היתר, לפי יכולתו של המבוטח לבצע פעולות יומיומיות בסיסיות, המכונות פעולות ADL. מדובר בשש פעולות מרכזיות ובהן קימה ושכיבה, רחצה, לבוש, אכילה, שליטה על סוגרים וניידות. כאשר מתקיים קושי מהותי במספר פעולות כנדרש בפוליסה, עשויה לקום זכאות לקצבה חודשית.

אלא שבשטח, כך לפי אנשי המקצוע, המפגש עם רופא מטעם חברת הביטוח הופך לעיתים לרגע מכריע. “אנשים קמים לפתוח את הדלת בעצמם למרות הכאב, מציעים לשתות, מחייכים ואומרים ‘נסתדר’. הרצון לשמור על כבוד ועל תדמית עצמאית גורם להם להציג תמונה חלקית”, מסבירים במגן מומחים. לדבריהם, הצגה מצמצמת של הקושי בפועל עלולה להשפיע על התרשמות הבודק ועל תוצאת התביעה.

הקושי אינו רק פיזי, אלא גם רגשי. עבור רבים, עצם האמירה שיש להם בעיה לקום מהמיטה, להתלבש או להתרחץ, מלווה במבוכה עמוקה. הדור הוותיק רגיל להיות בעמדת הנתינה ולא בעמדת הקבלה. אך בעולם הביטוחי, התיאור המדויק של המצב התפקודי הוא תנאי בסיסי לבחינת הזכאות.

לא תוכנית חיסכון ולא ירושה עתידית

אחת הטעויות הרווחות היא ההתייחסות לפוליסת הסיעוד כאל מעין תוכנית חיסכון. מבוטחים שואלים את עצמם אם לא עדיף “לשמור את הכסף” לשנים קשות יותר. אחרים חוששים שאם יקבלו קצבה כעת, יישארו ללא מענה בעתיד.

אלא שפוליסת סיעוד אינה חיסכון מצטבר ואינה תוכנית השקעה. הזכאות נגזרת מהמצב התפקודי ומהתנאים הקבועים בתקנון, ולא מגובה הסכום ששולם לאורך השנים. מעבר לכך, חוק ההתיישנות מגביל את האפשרות לקבל תשלום רטרואקטיבי עד שלוש שנים בלבד, וגם זאת בכפוף לקיומו של תיעוד רפואי תואם להגדרות הפוליסה.

נקודה מהותית נוספת שרבים אינם מודעים לה היא שבמקרה פטירה לא ניתן להגיש תביעה חדשה. בניגוד לביטוחי חיים, בפוליסת סיעוד אין מוטבים והכספים אינם עוברים ליורשים. אם לא הוגשה תביעה בזמן והמבוטח הלך לעולמו, הזכאות אינה ניתנת למימוש בדיעבד.

האם החמרה מבטיחה קצבה גבוהה יותר?

גם השאלה האם המתנה תוביל לקצבה גבוהה יותר עולה לא פעם. בפוליסות הסיעוד של קופות החולים קיימות רמות קצבה מוגדרות מראש, אשר נקבעות בין היתר לפי גיל ההצטרפות ותנאי התקנון. ריבוי אבחנות רפואיות או החמרה כללית במצב אינם מבטיחים בהכרח תשלום גבוה יותר, אם הרמה כבר נקבעה בהתאם לתנאי הפוליסה.

בנוסף, מדובר בפוליסת תקנון המתעדכנת מעת לעת. המשמעות היא שהתנאים, ההגדרות ואופן בחינת הזכאות בתביעות עשויה להשתנות לאורך השנים. מי שהיה עומד בקריטריונים בעבר אינו בהכרח יעמוד בהם בעתיד, ולהפך. לכן, דחיית הפנייה מתוך מחשבה ש”יהיה זמן” עלולה להתברר כהחלטה שגויה. השנים האחרונות הוכיחו כי השינויים בתנאי הזכאות היו לרעת המבוטחים באופן ברור.

במגן מומחים מדגישים כי המפתח הוא תיעוד רפואי מדויק והצגת תמונה תפקודית מלאה ואותנטית. “מדובר בזכות חוזית שנרכשה ושולמה לאורך שנים. מימושה אינו טובה ואינו חסד, אלא הפעלה של מנגנון ביטוחי שנועד לרגעים שבהם אדם כבר מתקשה להתמודד לבדו”, אומרים שם.

במציאות שבה תוחלת החיים מתארכת והצורך בסיוע תפקודי הופך שכיח יותר, ההבנה שפוליסת הסיעוד אינה קופה סגורה ליום רחוק אלא מנגנון הפועל לפי כללים ברורים בזמן אמת, עשויה לעשות את ההבדל בין קצבה שמתקבלת במועד ותומכת באיכות החיים, לבין זכאות שנשארת על הנייר בלבד.

בשיתוף מגן מומחים