בשיתוף עמותת היל"ה
רחל צור המברה, מייסדת ומנהלת את מרכז מבטים, מנתחת התנהגות כבר מעל 20 שנה וכיום חוקרת את שיטת הטיפול במבטים כחלק מלימודי הדוקטורט שלה בחינוך מיוחד באוניברסיטת חיפה. כיום למרכז מבטים יש שלושה סניפים (קריות , ראשון לציון ובאר שבע) אליהם מגיעים המטופלים ובהם מתקיימים מפגשי הלימוד לילדים ולהורים, הצוות במרכז מוכשר ומלווה על ידי מנתחות התנהגות עם ידע בהתפתחות הילד ובאוטיזם.
מהו אוטיזם?
אוטיזם הינה לקות נרחבת בהתפתחות המופיעה כבר בשנה הראשונה לחיים ושכיחותה כיום עומדת על 1:88 לידות.
כיום מדובר על לקות קשב מוקדמת המשפיעה בהמשך על התפתחות התקשורת, השפה והחשיבה. הסימפטומים של הלקות הולכים ומתרבים ככל שהילד גדל ומשפיעים באופן נרחב על התפקוד של הילד ויכולותיו. עיקר הקשיים באים לידי ביטוי באינטראקציה ובתקשורת של הילד עם הסביבה. התקשורת של הילד תתרחש דרך לקיחת היד של המבוגר אל החפץ, או לחלופין עצמאות יתר והעדר אינטראקציה גם על חשבון ויתור על הרצונות. התקשורת בגיל הצעיר ואצל חלק מהבוגרים אינה מלווה בג’סטות, דיבור או שפה ולכן קשה לסביבה להבין את הצרכים והרצונות ועל הרקע הזה נוצר תסכול רב אצל הילד ומשפחתו. כבר בגיל צעיר ניכר קושי להפנות קשב אל בני המשפחה אפילו הקרובים ביותר והאינטראקציה אינה מלווה בקשב משותף.
הלקות ההתפתחותית משפיעה על מנגנונים ביולוגיים שונים, שינה, אכילה, וויסות חושי וקושי גדול לדחות סיפוקים, להבין סיטואציות ולווסת התנהגויות.
ניכרת שונות רבה בקרב המאובחנים לכן מתייחסים אליה כספקטרום או רצף ואכן המאפיינים עשויים להשתנות עם הזמן ולבוא לידי ביטוי באופן אחר אצל כל אחד בהתאם ליכולות ולהתנסויות של כל אחד הפרוגנוזה העתידית גם שונה בקרב האוכלוסייה.
רחל צור המברה: “הטיפול בילד מותאם לקשיים ההתפתחותיים ולמסוגלות שלו בתחילת התהליך. לאחר היכרות עם הילד וההורה אני ממקדת את המטרות לטווח הקצב והארוך וכותבת תוכנית התערבות מדורגת עם מספר מטרות שעיקרן לבסס את הקשב של הילד במהלך אינטראקציות חברתיות ומבנה סיטואציות תרגול מותאמות לילד שיאפשרו לו להתנסות במגוון משחקים יחד עם המטפל. בעקבות האימון בקשב מתפתחת אצל הילד הבנה חברתית והוא מצליח להפנות הקשב שלו באופן עקבי וספונטאני אל המטפל, ככל שהאינטראקציות מתפתחות ומתרחבות כך ניתן לשלב למידה של שפה ותקשורת מילולית הילד לומד לשפר את הכישורים החברתיים שלו לרכוש ידע ובו זמנית להשתמש בו במצבים חברתיים. בנוסף ההורים מקבלים הבנה רחבה יותר על הלקות ובפרט הילד הספציפי שלהם וכלים להבין את הילד ולעזור לו בסיטואציות יומיומיות וכך להתמודד בצורה יעילה יותר ברוטינות כגון שינה, אכילה, חינוך לניקיון ותעסוקה בזמן פנוי.
רוב המטופלים הנם פעוטות בגלאי שנה וחצי עד 6 גילם הצעיר מחייב אותנו לרגישות גדולה והתאמת הציפיות ומערכי השיעור לתפיסה הייחודית של הספקטרום. ההתקדמות וההצלחות נמדדות תוך כדי המפגשים עצמם באמצעות מדדים התנהגותיים ולאורך זמן נראה שינויים התפתחותיים והרחבה של ידע וכישורים.”
מה הקשר בין ניתוח התנהגות ואוטיזם?
ניתוח התנהגות הנה גישה מדעית מחקרית, המתמקדת בהתנהגויות של הפרט והסביבה. בכלים ההתנהגותיים ניתן לצפות, להגדיר, למדוד התנהגויות ובהתאם לכך להעריך את השינויים בהתנהגות. השפעת הסביבה על התנהגות הילד מבוססת על עקרונות וחוקים שניתן לבחון ולנתח ובהתאם גם לשנות ולהשפיע על התנהגויות של הפרט והסביבה.
הקשיים ההתפתחותיים והקוגניטיביים של ילדים עם צרכים מיוחדים מהווים קרקע פוריה להופעתם של בעיות התנהגות או תגובות לא מותאמות וברורות ולסביבה של הילד יהיה קושי להכיל או להבין את ההתנהגויות ואת המקור להן. במרבית המקרים הצורך של המקורבים יהיה לחנך את הילד וללמד אותו איך צריך להתנהג וינהגו על פי האינטואיציה וניסיון החיים במחשבה שהילד ישנה את התנהגותו בהתאם לציפיות. הניסיון לחנך ילד עם צרכים מיוחדים לעיתים מלווה בביקורת או ציפייה שאינה תואמת את המסוגלות של הילד ברגעים מסוימים והם גם מתקשים לתקשר ולהסביר את ההתנהגויות.
ניתוח התנהגות מסייע במקומות האלו. הניתוח של ההתנהגות והסביבה מאפשר לאנשי המקצוע להסביר להורים מורים או מטפלים להבין את המקור לקשיים של הילד, בהתאם להציע דרכים למנוע את ההופעה של ההתנהגות או ההסלמה ובכך להקל על הילד. מצד שני הידע הנרחב בעקרונות מדעיים של התנהגות מאפשר לבנות תהליך למידה הדרגתי שמלמד את הילדים מגוון התנהגויות שמסייעות להם לדוגמא להביע את עצמם ולתקשר טוב יותר עם הסביבה , או מיומנויות חברתיות אחרות כגון לקיחת תור והמתנה בסיטואציות שלוקחות יותר זמן.
רחל צור המברה: “במסגרת עבודתי כמנתחת התנהגות אני נעזרת בכלים ההתנהגותיים כדי להסביר להורים ולמטפלים את הרקע האובייקטיבי לקשיים של הילד ומראה כיצד התגובות שלהם יכולות להשפיע ולעיתים ליצור קושי נוסף שיכול להוסיף על התסכול שכבר קיים.
העקרונות לפיהם התנהגות נלמדת מסייעים לי ללמד את הילדים כישורי חיים ודרכי פעולה יעילים בסיטואציות חברתיות.
התהליך הטיפולי מורכב מניתוח מתמיד של התנהגויות במטרה לצמצמם קשים ולעודד הצלחות ולאפשר לילד לפתח מיומנויות להתמודדות עם סיטואציות רבות.
המטרה שלי אינה לדחוק את הילד להתנהג בצורה מסוימת כי כך מקובל אם הוא אינו מסוגל לעשות זאת אלא לבנות לו דרכים מדורגות להבין יותר טוב את הסיטואציה ובהתאם לכך לפעול בצורה יכילה. הדרך להגיע לשם מלווה בתמיכה וכלים לו ולמשפחתו ובינתיים עד שהכלים יוטמעו והוא ישתמש בהם חשוב לעזור לסביבה לגלות סבלנות וחמלה במקום שיפוטיות, ביקורת ורצון לשנות התנהגויות.”
איך זה עובד בשטח?
“תחילה אני פוגשת את הילד לשעת משחק בה אני משחקת עם הילד במגוון משחקים ומגישה לו חלקי משחק. דרך האינטראקציה אני לומדת באילו חפצים הוא מתעניין ומה הרצונות שלו ובאילו דרכים הוא מתקשר, ומביע רצון וחוסר שביעות רצון.
בסיטואציות הללו לרוב הילד מסתכל על החפץ שהוא מעוניין בו , וקשה לזהות מה הוא רוצה בשל העדר שימוש בג’סטות יהיה קשה לזהות מה הוא רוצה ולנחש על פי התגובות שלו אם הוא לא מעוניין בחפץ. היכולת של הילד לשבת לידי אינה מידית ותלויה במידה רבה בפעילות שהנחתי על השולחן וגם אז הישיבה תהיה לרגעים בודדים. במידה ואקח את החפץ שהילד רצה אליי הוא יאבד בו עיניין, יבוא לכיוון שלי או ימצא חפץ אחר ויחכה שאני את החפץ כדי לקחת אותו בעצמו.
הילדים שמגיעים אלי לטיפול אינם מדברים ואם כן אלו מילים בודדות והתקשורת שלהם לא ברורה. זו אחריות גדולה של המבוגר לזהות ולהבין נכון את התגובות של הילד עם המון סבלנות ואמפתיה, כדי למנוע תסכולים ולעזור לילד לסמוך ולהרגיש בטוח.
לאחר הפגישה אני משוחחת עם ההורים ומקבלת מידע על התפקוד של הילד בבית עם בני משפחתו ומנסה לאתר קשר בין רמת ההבנה של הילד והתנהגויותיו לתגובות של ההורים וההבנה שלהם את הקשיים. במקביל אני מציבה יעדים ראשונים שהם הבסיס ללמידה וכותבת תסריטי תרגול ומתאימה לילד את האסטרטגיות הנכונות עבורו .”
.
איתי (שם בדוי) הגיע לטיפול בגיל שנתיים, ללא שפה ותקשורת, עם קושי גדול מאוד לשחק ולשבת ורוב היום הוא החזיק מכוניות גדולות והעמיד אותן בשורה. במידה ומשהו נגע או הזיז את אחת המכוניות התסכול היה גדול, ולווה בהתקפי זעם עם קושי גדול להירגע.
התהליך התחיל בלתת לאיתי ביטחון שהמשחק המשותף לא מצריך ממנו ויתור על מה שהוא צריך אלא מתווסף לתוך החפצים שנותנים לו רוגע ופניות ללמידה. השתמשנו בשולחן רחב והוא למד לקבל מאיתנו את המכוניות אחת אחרי השנייה כאשר הוא למד לנהל אינטראקציה עם כל מכונית להושיט את היד כמסר ולאחר מכן לקבל את המכונית כתגובה למסר שלו, כך שבהדרגה נבנה האמון והיכולת להביע את עצמו בג’סטה ובהמשך בתקשורת מילולית. הוא למד להשתמש בג’סטה של שליחת היד לחפץ וכך כל חפת שהוא רצה הוא שלח לעברו את היד.
בשלב הבא הוא למד להפנות את הקשב שלו מהמכוניות לחפצים אחרים ודרך כך ביבסס את האינטראקציה גם בתחומים אחרים.
ככל שהוא הרחיב את המשחקים שהוא קבל מאיתנו ואת הסיטואציות הביטחון עלה וניתן היה להתאים את הקשב זה אל זה וללמד אותו להפנות את הקשב אל המרחב המשותף שלו ושל המבוגר ולתאם את הקשב שלו אל החפץ והפנים של האדם השני. בשלב זה הוא נחשף לשפה ולאוצר מילים שייצג את כל הרצונות שלו, שבשלב זה כבר התרבו.
דרך האינטראקציה והמשחק המשותף הוא למד, לסמן שהוא רוצה חפץ ולחכות לקבל אותו, לקחת תור עם חפץ ולהיות בטוח שהוא יקבל אותו בחזרה, לשבת ליד שולחן ולשחק יחד במשך 90 דקות במגוון רב של משחקים מתוך רצון ועיניין לקבל חפצים לשמוע את שמם וללמוד דברים חדשים.
כעבור חצי שנה הוא הפנה את הקשב אל המורה והקשיב לשמות של החפצים וניסה לחקות את המטפל ולומר את שמם, הוא שיחק במגוון משחקים משותפים ולמד לחכות לצעצועים או לבקש אותם בתורו או כדי שיהיו נוכחים בקרבת מקום.
כעבור שנה הוא למד לדבר ולהשתמש במילים כביטוי לרצונות שלו, והתחיל להרחיב את הידע ואוצר המילים. בשלב זה איתי השתלב בגן ילדים רגיל תת חובה ולווה על ידי משלבת.
לאחר שנה ושמונה בטיפול הוא מביע את עצמו בביטחון מרכיב משפטים שמשתפים את הרצונות שלו, מבין סיטואציות, מקשיב להסברים, משחק עם ילדים בגן, וההתנהגויות הסטריאוטיפיות שלו נעלמו. הוא מסוגל להביע את עצמו, לפתח חשיבה ולהסיק מסקנות ובעיקר קשוב וערני לסביבה ומפנה קשב לפעילות שמתבצעת.
לאורך כל הדרך הטיפול עסק בניתוח הקשיים ובניית יעדים קצרי טווח שיאפשרו לו להצליח בכל מטרה בתהליך הלמידה, הוריו קבלו הרבה כלים להבין את ההתנהגויות שלו ולגלות סבלנות איפה שהידע טרם הבשיל ופשוט לקבל את הדברים כפי שהם עד שהילד יפתח מסוגלות לפעול אחרת. השפה שלו נבנתה בהתאמה לצרכים ולרצונות שלו, הדמויות שניהלו איתו אינטראקציה ידעו לקרוא מראש את הרצונות שלו ולסייע לו להביע את עצמו באופן מילולי, כלי שעזר לו להבין אחרים ולהסביר את עצמו וכך הוא גם למד לדבר.
כל הטיפול נוהל באופן כזה שהילד במרכז, הקשיים ההתפתחותיים שלו הן עובדה ומפה צריך לבנות מסלול הדרגתי שמתאים את הציפיות ממנו לרמת המסוגלות הרגשית והקוגניטיבית ומאמן אותו במקומות בהם הוא מרגיש נוח ובטוח ומשם הוא לבד עשה את הקפיצות בהתפתחות ובתפיסה והשינויים האלו יכלו לאפשר לקבוע מטרות נוספות.
הלמידה התרחשה דרך תחומי העיניין של הילד, תוך מינימום חשיפה לקושי או תסכול, וגם אם היו תסכולים, ניתן לילד כלי איך להירגע והצוות וההורים הודרכו איך לספק לילד קודם את המענה הרגשי ולאחר שהילד פנוי לבנות מחדש את הלמידה.
היכולות לנתח מצבים, התנהגויות, סיטואציות וקשיים מאפשרים לבנות תוכנית לימודים מדורגת מאוד שלוקחת בחשבון את כל המשתנים שיכולים להוות מכשול אך גם לתת את כל האסטרטגיות שיסיעו לילד ולסביבה להצליח יחד לנוע קדימה.
עד כמה המשפחה מעורבת בטיפול?
רחל צור המברה: “המשפחה לוותה לכל אורך התהליך והיו שותפים מלאים. ההורים נכחו בשיעורים וקבלו הדרכה כל חודש מה עליהם לעשות בבית ומה הן המטרות, העלו שאלות וקבלו מענה לכל בעיה או דאגה שעלתה. בהדרגה ההורים התחילו ליישם ולחקות את העבודה שלנו ולקבל משוב איך לדייק את היישום למצבים ביומיום בהם יש אינטראקציה עם הילד. בהמשך האחיות של איתי קבלו מההורים כלים והתחילו לשחק אתו בבית במשחקים שהכיר ובדרך שהכיר וזה אפשר לו לפתח את הקשרים בתוך הבית. ההחלטה לגבי השמה במסגרת רגילה נעשתה בשיתוף פעולה מספר פגישות של חשיבה יתרונות מול חסרונות, מה יידרש מהם ומה הציפיות ממנו ומהמסגרת וגם מה עתידים להיות הקשיים ואיך ניגש לפתור אותם יחד. הליווי להורים היה לאורך כל הדרך בתיאום מלא, שקיפות גדולה ואמון הדדי.”
בשיתוף עמותת היל"ה