"הגשמנו את משאלתו האחרונה": חודשיים לאחר פטירת האב - שני ילדיו סיימו קורס קצינים

מרגש: על רחבת המסדרים של בסיס בה"ד 1 עמדו היום (שלישי) דור ועדי אלנקרי, אח ואחות, שסיימו יחד את קורס הקצינים.

זו היתה סגירת מעגל עצובה במיוחד למשפחת אלנקרי, כיוון שאדם אחד היה חסר במיוחד - אב המשפחה, מוטי, שרצה כל כך להיות בטקס, אך נפטר לפני כחודשיים כתוצאה ממחלת ניוון השרירים (ALS) שבה היה חולה. בשלב מסוים נעמדה אם המשפחה, סיגל, מול השניים, והעניקה לדור את הדסקית של האב שנפטר. לא נותרה עין יבשה במעמד.

לפני שנתיים וחצי חלה מוטי במחלת ניוון השרירים, שלה אין מרפא, אך לפני כחודשיים וחצי הוא רווה נחת כשבנו דור, עתודאי ממחלקת התקציבים של אכ"א, הצטרף לקורס הקצינים. "רציתי מאוד להגיע לבה"ד 1, לגרום להורים להיות גאים בי", הוא מספר. לאחר כמה שבועות גם עדי, עורכת דין בפרקליטות פיקוד דרום, הצטרפה לקורס. "אבא תמיד שאל מתי אהיה קצינה. הוא קיווה שהדרגות יהיו על הכתפיים", היא אומרת. אך לפני חודשיים חלה החמרה במצבו של מוטי. האחים מיהרו לבית החולים, אך הוא כבר היה מורדם ומונשם והם לא הספיקו להיפרד ממנו. זמן קצר מאוחר יותר הוא נפטר.

עדי מספרת כי "לאחר שאבי נפטר חשבתי לחתום ויתור בגלל כל המצב בבית, אבל חשבתי על כך שזה היה חשוב לאבא שלי באופן אישי שנגיע ליום הזה על רחבת המסדרים ונהפוך לקצינים ומפקדים". גם לדור היו מחשבות דומות. "כשהיינו בשבעה התלבטתי אם להמשיך ומה לעשות. בסוף החלטתי להמשיך בקורס כי ידעתי שזה מה שאבא שלי היה רוצה שאני אעשה", הוא משתף.

השניים המשיכו בקורס, מגשימים את רצונו של אביהם שנפטר וממלאים את משאלת ליבו האחרונה, ואתמול הם ענדו בגאווה את הדרגות, יודעים שבכך הם סוגרים מעגל גם בשבילו. "אין שמחה וגאה בהם יותר ממני, אבל כמובן שיש לי רגשות מעורבים כי בדיוק היום עברו חודשיים מאז פטירתו של מוטי", מספרת סיגל, "אני בטוחה שהוא מסתכל עלינו מלמעלה ואומר בלב 'כל הכבוד'. אני מרגישה שהערכים של מוטי באים לידי ביטוי אצל הילדים, גם עכשיו".