איש של שטח ואמת: המסלול התובעני של אל"מ שרון אסמן בשורות צה"ל

המקצוע הצבאי הוא רווי סכנות. מלחמות, מבצעים, פיגועים, אימונים באש, נהיגות מבצעיות בשעות מטורפות של הלילה עם מעט מאוד שעות שינה. אינספור עניינים שכל אחד מהם יכול לגדוע ברגע את חייו של מי שקשר את גורלו בהגנה פיזית, נטולת מליצות, על המדינה ועל אזרחיה.

ובכל זאת,המוות של אל"מ שרון אסמןהיה מכה מתחת לחגורה. קודם כל בגלל ההיכרות האישית: את אסמן הכרנו, הכתבים הצבאיים, כשהוא הגיע להיות דובר פיקוד המרכז בשיאה של האינתיפאדה השנייה. משה קפלינסקי (קפלן), שהיה אז אלוף פיקוד המרכז, החליט שהדוברים שלו - יוני שנפלד, ואסמן אחריו - יהיו מפקדים שבאו מהשטח ומבינים את האתגרים והבעיות של השטח.

אסמן היה דובר חריג בנוף. שקט, צנוע, לא מתהדר בדבר. נותן כבוד וקרדיט לחיילים, ולא למפקדים. זמין וקשוב תמיד, גם לביקורת. אחד שבא ללמוד ולא ללמד.ממילא הוא לא ראה בדוברות מקצוע לחיים. כשסיים את תפקידו בדובר צה"ל, שמח לחזור לשטח. מהיחידה הוא לקח דבר אחד עיקרי: את רעייתו ואם שתי בנותיו, שרון, גם היא קצינת דוברות לשעבר. "שרון ושרון" היו שם דבר ביחידה גם שנים ארוכות לאחר ששניהם כבר לא שירתו בה.

בשטח, אסמן פרח. גם שם, בדרכו המיוחדת: שקט, צנוע, מקצוען. הוא עשה את המסלול הארוך והתובעני של פיקוד קרבי, בלי הנחות ובלי קיצורי דרך. כרטיס עבודה מלא כמג"ד (כולל הובלת הגדוד שלו בלחימה בצוק איתן, שבה הוא גם נפצע ושעליה הוא קיבל צל"ש), וכרטיס עבודה מלא פלוס-פלוס כמפקד חטיבה, קודם בבית לחם וברמאללה, ובהמשך כקצין האג"ם של פיקוד הצפון, עד שקיבל השבוע את מה שהגדיר "תפקיד חיי" - פיקוד על חטיבת הנח"ל.

וכאן אולי המקום שבו צה"ל צריך לבדוק את עצמו בעקבותמותו הטרגי של אסמן. לא בהקשר של המוות עצמו; ספק אם המשטרה הצבאית, שחוקרת כל מקרה של מוות בצבא, תמצא בו רשלנות. התיאוריות שנפוצו ברשתות החברתיות וכרכו את המוות בחיסון נגד קורונה נשמעות כמו מדע בדיוני. אסמן, כך נראה, נפטר מכשל לבבי, שספק אם ניתן היה לחזות אותו.

אבל ייתכן מאוד ש-42 הוא גיל מבוגר מדי להתחיל בו פיקוד על חטיבה סדירה. בהיסטוריה הלא רחוקה קצינים בגיל הזה כבר היו אלופים, כיום תתי-אלופים.להטיל את המעמסה הפיזית שכרוכה בתפקיד כזה על קצין בגיל הזה - אחרי רצף קשוח של תפקידי שטח מאתגרים - זה למתוח את החבל יותר מדי.

אפשר והגיע הזמן שצה"ל יקצר את מספר התפקידים של קצינים בתפקידי השדה. לא עוד שלושה תפקידי סא"ל ושלושה תפקידי אל"מ כבסיס לקידום לדרגת תא"ל, אלא פחות תפקידים, עם תמהיל טוב יותר של שטח ומטה. גם כאן אולי הגיע הזמן להפוך את הסדר: במקום שתפקיד מטה (כמו קצין אג"ם של פיקוד) יקדים פיקוד על חטיבה, הוא יכול לבוא אחריו, והקצין יגיע אליו מוכן ובשל יותר, וגם בוגר יותר.

המקצוע הצבאי מזמן כאמור לא מעט סיכונים. מן הסתם, אסמן הביא את כולם בחשבון: אש אויב ואש ידידותית, ואפילו תאונת דרכים מיותרת. אבל מוות באימון כושר של בוקר קיצי נשמע כמו סרט רע, שרחוק שנות אור מאסמן וממי שהוא היה: קצין מצטיין, אוהב חיים ואוהב אדם.