מחקר: חיילים שחוו מצוקה בילדות עמידים יותר בפני מצבי לחץ

חיילים שנחשפו למצוקה בילדות, גילו עמידות פסיכולוגית וקוגניטיבית גבוהה יותר במצבי לחץ, בהשוואה לחיילים שלא דיווחו על מצוקה בילדות. כך עולה ממחקר חדש של האוניברסיטה העברית וביה"ח הדסה, בשיתוף מחלקת בריאות הנפש של צה"ל.

במחקר נבדקה חשיפה למצוקה בילדות בקרב קבוצה של 366 טירוני צנחנים, באמצעות שאלונים מובנים.

כל המתנדבים למעקב היו בריאים גופנית ועברו ראיון מובנה על ידי פסיכיאטרים שליוו את הפרויקט, על מנת לוודא שאינם סובלים מתחלואה נפשית. מדדים רלוונטיים של החיילים נבדקו בשתי הזדמנויות. בתחילה נבדקו אצל החיילים בזמן מנוחה סימפטומים של חרדה, דיכאון, תפקודים קוגניטיביים ניהוליים, רמת הורמון הדחק קורטיזול ועוד. נקודת הזמן השנייה היתה בשיא התרגיל המסכם בטירונות, המדמה תנאי קרב.

על פי המחקר, חשיפה למצוקה בגיל הילדות מגבירה את הסיכוי לפתח הפרעות נפשיות כגון דיכאון, תסמונת פוסט־טראומטית בהמשך החיים, וכן תחלואה גופנית. נוסף על כך, חשיפה למצוקה בילדות גורמת לשינוי מתמשך בתגובתיות ההורמונלית למצבי לחץ, ולנטייה דלקתית מוגברת. אך דווקא אירועים אלה בשלבים המוקדמים של החיים מפתחים עמידות למצבי לחץ בהמשך החיים.

במחקר נמצא, בין היתר, כי חיילים שנחשפו למצוקה בילדות דיווחו בזמן מנוחה על רמות גבוהות יותר של דיכאון וחרדה לעומת חיילים שלא נחשפו למצוקה. נוסף על כך, נמצאה פגיעה בתפקודים קוגניטיביים ניהוליים, כגון ויסות רגשי והתנהגותי ויכולת לפתור בעיות באמצעות תכנון וארגון. לעומת זאת, בשיא התרגיל שמדמה מלחמה לא דווחה החמרה במרבית המדדים הפסיכולוגיים והקוגניטיביים בקבוצה זו ביחס למדידה במנוחה, וזאת בניגוד לקבוצה שלא דיווחה על חשיפה למצוקה בילדות, שבה נצפתה החמרה מובהקת במרבית המדדים. כלומר, חיילים שנחשפו לטראומה בילדות הגיבו פחות למצבי עקה שאליהם נחשפו במסגרת התרגיל.

נוסף על כך, בעוד במנוחה לא נמצא הבדל משמעותי ברמות ההורמון קורטיזול בין הקבוצות, רמת הקורטיזול בשיא התרגיל היתה גבוהה יותר בקרב הקבוצה שלא דיווחה על חשיפה למצוקה בילדות, בהשוואה לקבוצה שנחשפה למצוקה בילדות, שאצלה רמת הקורטיזול אף ירדה בשיא התרגיל.

פרופ' רונן סגמן מסביר: "יכולתם של הצעירים שחוו טראומה, חסך וסבל, להתעמת עם הכאב ולמצוא משמעות בבחירה יזומה להתמודד עם מסלול תובעני ומאתגר תוך תרומה לכלל - נראית כבחירה בגדילה ובהתפתחות. עם זאת, גם לעובדה שצעירים אלה חווים רמות דיכאון וחרדה מוגברות ותפקוד קוגניטיבי ניהולי פגוע במנוחה, וגם לתגובה המופחתת של הורמון הדחק ולשינויים במערכת החיסון, עשויות להיות השלכות מזיקות בהמשך החיים".