התשובה של הלוחם ל"הארץ": כמה מחבלים חוסלו במבצע?

כשאלון ארבץ, יזם הייטק ששירת בעבר ביחידת הקומנדו אגוז וביחידה 8200, צפה בטלוויזיה הבינלאומית, והיום גם בעיתון הארץ, כיצד מציגים את הנפגעים מירי החמאס מול הנפגעים מעזה, הוא שפשף את העיניים בתדהמה. "אני מאוד מתוסכל ובטוח שגם רבים מעם ישראל חשים כך", הוא אומר ל"ישראל היום". "יש כאן נרטיב מוטעה, סופרים מתים במקום לדבר על צדקת הדרך ועל אמות המוסר שאנחנו רוצים שיהיו לנו. זורקים מספר של כמה אנשים נהרגו וזה הפך לחזות הכל. זה הוביל אותי להיכנס לעובי הקורה ולנסות להסביר איך צריך באמת להסתכל על המספרים".

ארבץ החליט לעשות מעשה, והחל לאסוף נתונים על ההרוגים בכל צד. הוא לקח את מספר ההרוגים מהצד העזתי מפרסומים של האו"ם ואת מספר ההרוגים הישראלים, ובחן מה זהות ההרוגים – או יותר נכון, האם מדובר באזרחים חפים מפשע או באנשים שניצבו בחזית הלחימה. אומנם, הוא מסביר, לא מדובר במדע מדויק מכיוון שהחמאס והג'יהאד האסלאמי לא מפרסמים כמה הרוגים היו להם, אך הגילאים והמיקומים שבהם הם נהרגו לא משאירים מקום לספק.

"הנתון המרכזי והברור ביותר הוא ש-93 אחוזים מההרוגים בצד הישראלי הם אזרחים תמימים שאין להם קשר למלחמה או לנשק". למעט לוחם הנח"ל עומר טביב ז"ל שנהרג מפגיעת טיל נגד טנקים בגבול הרצועה, ההרוגים האחרים, 13 במספר, הם אזרחים תמימים. לעומת זאת, מתוך 283 ההרוגים בעזה, רובם הם מחבלים. על פי נתוני משרד הבריאות הפלסטיני, השב"כ וצה"ל, כ-250 הרוגים הם מחבלים, וגם ארבץ, שנוקט לדבריו בגישה מחמירה יותר, סובר כי לפחות 50 אחוזים מהם הינם מחבלים.

"הנתונים מוכיחים שאומנם יש נזק נלווה, בדמות אנשים חפים מפשע שנהרגו, אבל זה כורח המציאות בעולם שבו מחבלים מסתתרים בין נשים וילדים. מישהו צריך לספר את הסיפור הנכון. מי שסופר את ההרוגים מכל צד בלי לומר מאיפה הם באו ולמה זה קרה מסית את השיח לשאלה לא נכונה – שאנחנו רוצים לפגוע באויבים שלנו ועושים כל מה שאפשר כדי להימנע מפגיעה באנשים תמימים".