בימים אלו אני מוצא עצמי מוטרד ומודאג ברמות שאינן זכורות לי, אולי דומות לתקופת מלחמת העצמאות. השסע בעם מעמיק ומחמיר, השיח הפך בוטה ומדרדר, והוויכוח הגיע לביטויים לא ראויים.
שני הצדדים במשבר הפוקד אותנו טוענים לצדקתם המוחלטת ומביאים סימוכין לכך מן ההיסטוריה הרחוקה והקרובה.
אם כולם צודקים - אין פתרון. הפתרון הוא בהידברות ובפשרה. בעיניי אחדות העם והחוסן החברתי חשובים מכל רפורמה. החוסן החברתי הוא שעמד לנו במשברים הקשים ביותר - והחוסן הזה נסדק ואנחנו עומדים לפני שבר.
באשר לטייסי המילואים, אינני בטוח שהציבור הרחב מכיר את הנושא. בתמצית אומר: כדי לשמור על כשירות מבצעית הכוללת טיסה עם אמצעי לחימה שונים בתנאי ראות של יום ולילה, במזג אוויר גרוע וכן בסביבת איומים משתנה - חייבים לשרת הרבה מעבר למכסה המוגדרת בחוק המילואים. שירות זה נעשה בהתנדבות מלאה והוא חלק מחוזקו של חיל האוויר. טייסי המילואים עתירי ניסיון ומהווים מנהיגים ומודל לחיקוי בטייסות, וככאלו מהווים נדבך חשוב בכוח.
לטייסים מותר למחות כמו לכל אזרח, בהתאם למצפונם ולחוק, אך חייבים להיזהר מלהיגרר להקצנה. מהיכרותי את מערך המילואים אני יודע שלא עולה על דעתם נושא הסרבנות. הם מנסים למצוא דרך להביע את תסכולם ואת זעמם. הם רוצים שישמעו אותם ובחרו בדרך הזו.
אומר לכם: אנחנו שומעים אתכם, מעריכים את פועלכם ומבינים את דאגתכם. למיטב הבנתי אתם ההפך מסרבנים, המדינה הזו יקרה לכם, ומעטים מבינים עד כמה אתם תורמים מעצמכם לטובת הכלל. אתם יודעים יותר מהרבה אחרים את ההבדל הדק מאוד שבין ניצחון לכישלון ובין הצלחה לאסון.
צריך להיזהר מלהיסחף למדרון חלקלק כי אין לנו פריבילגיה להיות שם. לא מספיק להיות צודקים. כי באמת אין לנו ארץ אחרת.
האלוף (מיל') דוד עברי הוא מפקד חיל האוויר לשעבר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו