הזדמנות לומר תודה: בזכות ההקרבה של פצועי המלחמות והפיגועים

יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, שמצוין היום ברחבי הארץ בשורה של אירועים וטקסים, הוא ההזדמנות של המדינה לומר למי שנושאים בגופם ובנפשם את פצעי המלחמות והפיגועים מילה אחת פשוטה: תודה.

יום ההוקרה, שהחל ב-2014 כיוזמה מקומית של רכז מחוז דרום בתנועת נוער, הפך עם השנים לאירוע משמעותי בלוח השנה - ולפי סיכום בין שר הביטחון בני גנץ לשר התרבות חילי טרופר, יצוין החל מהשנה הבאה כיום הוקרה ממלכתי.

על פי נתוני משרד הביטחון, בישראל חיים נכון להיום 58,154 נכי צה"ל שזכו להכרת אגף השיקום, מתוכם 1,716 נפגעי פוסט-טראומה. השנה מתקיים יום ההוקרה בסימן רפורמת "נפש אחת", שיצאה לדרך על רקע פציעתו האנושה של איציק סעידיאן, נפגע פוסט-טראומה ממבצע צוק איתן, שהצית את עצמו במחאה על היעדר טיפול ראוי מצד אגף השיקום. בעקבות מקרה זה והרפורמה שיצאה לדרך, 97 אחוזים ממבקשי ההכרה בפוסט טראומה הוכרו השנה כסובלים מפגיעה לצמיתות - זאת, לעומת 61 אחוזים בשנים קודמות.

שר הביטחון גנץ מגדיר את השינויים במסגרת הרפורמה כהיסטוריים, לא פחות. בין השאר, בוטלה בדיקת נתוני רקע קודם לגיוס ללוחמים; הושק "מסלול ירוק" להכרה בנפגעי פוסט-טראומה בעקבות אירועים מבצעיים; בוטלה חובת הנוכחות של הנכים בוועדות הרפואיות; והוקמה מערכת מקוונת למיצוי זכויות באתר אגף השיקום.

נוסף על כך, הופעל מוקד לטיפול בנפגעי פוסט-טראומה באמצעות נט"ל, שבו מתקבלות כ-350 שיחות אנונימיות בחודש. לצד הטיפול בנכים עצמם, ניתן לראשונה מענה גם לבני משפחותיהם של נכים הסובלים מפוסט-טראומה. עד כה, מציינים במשרד הביטחון, ניתן מענה לכ-14 אלף בני משפחות באמצעות טיפולים נפשיים, חונכות לילדים ועוד.

לא זו בלבד, אלא ששר הביטחון הודיע כי הבוקר, בישיבת ועדת השרים לענייני חקיקה, צפויה לעלות הצעת חוק לביטול מבחן ההכנסה, שתאפשר לאלפי נכים לצאת לשוק העבודה ולהתפרנס.

"יש לנו אחריות וזכות לעשות צדק היסטורי - לא נעצור עד שנשלים את הרפורמה", אמר השר גנץ, "אני גאה בשינוי התפיסתי, בקידום התהליכים ובהתקדמות שעשינו בשיתוף עובדי אגף השיקום, ראשי הצוותים, ארגון נכי צה"ל וצה"ל. התחייבנו לשינוי עמוק ואנחנו מקיימים. אנחנו רק בראשית הדרך, יהיו עוד קשיים ואתגרים. כמי ששלח אלפי לוחמים לקרב, ששכל רבים מהם וביקר מאות פצועים בבתי החולים, אני מתחייב שלא נעצור עד שנשלים את הרפורמה".

יו"ר ארגון נכי צה"ל, עידן קלימן, אמר ל"ישראל היום" כי יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה "חשוב במיוחד השנה, משום שהוא מהווה נקודת ציון לשנה המשמעותית ביותר עבור פצועות ופצועי צה"ל מאז ומעולם. לאחר שנים של פעילות ומאבק למען שינוי עומק בכל הקשור בהכרה וביחס המערכת כלפי פצועי צה״ל, גובשה רפורמת 'נפש אחת' ההיסטורית, ואנו עמלים על יישומה המלא בימים אלו. ביום זה אנחנו זוכרים את מעשהו הנורא והנואש של אחינו איציק סעידיאן, שהפנה זרקור להתמודדות האישית הכואבת של פצועות ופצועי צה״ל. אנו שולחים לאיציק היקר ולבני המשפחה רפואה שלמה ומהירה בשם כל פצועי ופצועות צה"ל".

לציון יום ההוקרה לפצועי צה"ל, פתחו באגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל בקמפיין גיוס תרומות על מנת לסייע לנכים בעלי קשיים. "אנו מלווים יותר מ-50 אלף פצועות ופצועי צה"ל בשיקומם המופלא", ציין יו"ר העמותה עדי שטראוס, "חובתנו המוסרית כאזרחי המדינה להכיר ולהוקיר את הפצועים ולאפשר להם שילוב מיטבי בחברה הישראלית".

עדי הרפז | ניצחה את הפגיעה בתאונה בעזרת הספורט והציור

"אני מאמינה בכל ליבי שניסים לא מתרחשים מעצמם, אלא עושים אותם"

שעות ספורות לפני שהייתה אמורה לעשות את דרכה לשער פאטמה, שער הכניסה ללבנון, לקראת פעילות מבצעית בגדר הטובה, נקלעה עדי הרפז (49) לתאונת דרכים קשה - ועולמה התהפך עליה.

"עפתי מהרכב ונפגעתי בראשי. הייתי מחוסרת הכרה במשך כמה חודשים, התרסקתי כולי". 30 שנה עברו מאז התאונה, ועדי, תושבת גבעתיים ואם לארבעה, מוכיחה בכל יום שיש חיים גם אחרי הפציעה, ושדבר אינו עומד בפני הרצון.

"הוסמכתי כמדריכת אמנות משקמת", היא מספרת, "אני עובדת בתחום, עם ילדים שיש להם קטיעות ומחלימים מתאונות קשות". היא עוסקת בציור, ועל גבי הקנבס מתארת את חייה, שכוללים פעילות אמנותית וספורטיבית מרשימה.

בסיוע ארגון נכי צה"ל נרכשו עבור עדי אופני טנדם, ובעזרת בעלה ניר, שמשמש "קפטן" היושב במושב הקדמי, היא רוכבת בכבישי הארץ. השניים אפילו ניצחו פעמיים באליפות הארץ ברכיבה מסוג זה.

בד בבד, עדי גולשת באמצעות גלשן גלים. היא מעידה על עצמה שהיא נופלת לעיתים קרובות - אך מקפידה לקום מכל נפילה. "אני מאמינה בכל ליבי שניסים לא מתרחשים, אלא עושים אותם. כשמישהו אומר לי שהעובדה שאני עומדת על שתי רגליים ועושה כל מה שאני עושה היא נס, אני אומרת לו שזה לא בזכות העיניים היפות שלי אלא בזכות עבודה קשה".

היא מספרת כי בארגון נכי צה"ל ובאגף השיקום אף סייעו לה במאמציה להיכנס להיריון, לאחר שפגיעת הראש בתאונה הקשה והפגיעה הפנימית בבטן גרמו לה לקשיי פוריות: "בעזרת האגף והארגון עברתי טיפולים, ואפילו ניתוח שבזכותו נולדו לי שלושה ילדים נוספים".

עבור עדי, יום ההוקרה לפצועי צה"ל ופעולות האיבה הוא גם היום שבו אפשר וחשוב להיזכר בנכים ה"שקופים" - אלו שאינם מסתייעים בכיסאות גלגלים ושאינם קטועי גפיים, אך עדיין מתמודדים עם אתגרים תובעניים בכל יום, ומוכיחים שהם מסוגלים להתגבר על כל מכשול.

"אני לא חולמת חלומות גדולים - לא פודיומים או מדליות, אלא מגשימה הגשמות גדולות בצעדים קטנים", היא אומרת באופטימיות, "אני בוחרת ומגשימה, בוחרת ניסים בני הגשמה".

דיאגו גולדסט | מהפציעה למגרש

"רוצה להיות מדליסט אולימפי"

"אני מתכוון להיות המדליסט האולימפי הראשון מבית הלוחם באר שבע", מכריז דיאגו גולדסט (40), אב לארבעה, "מי שעולה עליות קשות זוכה לנשום אוויר פסגות".

ב-1998, שנה לפני שהתגייס לצה"ל, מצא את עצמו דיאגו - שנולד בארגנטינה ועלה עם משפחתו לישראל בשל אירועי אנטישמיות שחוו - בלב פיגוע. מחבל השליך שני רימוני רסס בתחנה המרכזית בבאר שבע, ודיאגו נפצע מרסיסים. אלא שהאירוע, במקום לרפות את ידיו, רק הצית בו מוטיבציה: "שם הבנתי שאני רוצה להגיע ליחידה מובחרת ולהילחם".

דיאגו הגשים את חלומו, וב-1999 התגייס לאותה יחידה מובחרת. אלא שבזמן שירותו התרחש האירוע ששינה את חייו לעד. "הותקלנו בידי מחבלים, ובמכת האש הראשונה חטפתי כדור לחזה. למזלי עטיתי שכפ"ץ שמנע את רוב הפגיעה". שניות לאחר מכן פגע בו כדור נוסף, שקטע את העורק הפמורלי הראשי בירך; הוא הובהל לבית החולים כשהוא סובל מאובדן דם ובסכנה שרגלו תיקטע כולה. "הצליחו לייצב את מצבי ולהעביר אותי לבית החולים סורוקה. שם, ב-48 שעות של ניתוחים רצופים, הצליחו להציל אותי מקטיעה". גם היום, יותר מ-20 שנה לאחר הפציעה, הוא נזקק לניתוחים ולטיפולים. "זו מלחמה יומיומית", הוא אומר.

שלוש שנים לאחר הפציעה הוא הצטרף לקבוצת כדורסל על כיסאות גלגלים, ובשנה האחרונה הוסיף לגלות את הספורטאי שבו - בתחילה בהתנסות בכדור ברזל, וכעת בתחומי הטלת דיסקוס והטלת כידון. "אני נכה צה"ל הראשון מהמחוז הדרומי שמועמד לאולימפיאדה", הוא מסביר, "ומקווה להיות גם הראשון שיעמוד על הפודיום".

במקביל השתתף דיאגו באופן פעיל בפעולות המחאה שביצעו אנשי ארגון נכי צה"ל בשנה האחרונה, לאחר שאיציק סעידיאן הצית את עצמו במחאה על הטיפול הלקוי שקיבל מידי אגף השיקום. "הייתי שותף להפגנות. עד כה קטלגו את הנכים ככאלו שנפגעו פיזית וכאלו שלא. אנשים פוסט-טראומטיים אתה לא רואה, כי הפציעה שלהם היא בפנים. לשמחתי, בעקבות האירוע הקשה ההוא בוצעו רפורמות רבות, ופתאום יש אוזן קשבת - מתייחסים לנכים כמו לאנשים ולא למספרים. עם זאת, המאבק לא נגמר, והכל רחוק מלהיות מושלם".

ציון לוי | זיהה באיחור את הנזק הנפשי - וגילה את האמן שבתוכו

"במשך 30 שנה לא ביקשתי עזרה, כי לא הבנתי שאני סובל מפוסט-טראומה"

במשך שנים לא ידע ציון לוי (71) שהוא סובל מפוסט-טראומה. בשירותו הסדיר ב-1969, ביחידה לסילוק פצצות, נפצע ממרעום שהתפוצץ בידו, איבד אצבע ונפגע בעיניו; רק לאחר כמה ניתוחים השיבו לו הרופאים את ראייתו. הפציעה לא מנעה ממנו לשרת 30 שנה במילואים; אבל אז הגיעו פיגועי ההתאבדות בעירו ירושלים בשנות ה-90. "התמוטטתי. הפיצוצים באוטובוסים החזירו אותי לפיצוץ ההוא. לא יכולתי לצאת מהבית, לעבוד, כלום".

לוי, נהג מונית, איבד יכולת לתפקד - אבל דווקא בשל כך השתנו חייו. בעקבות המלצה לפנות לפסיכיאטר של משרד הביטחון, הוא גילה שהתפרצויות הזעם שלו נבעו מפוסט-טראומה. "העברתי את הסובבים אותי גיהינום", הוא אומר, "התעללתי בהם".

בהמלצת חברים בבית הלוחם, פנה ציון למסלול אמנות במרכז קשר של ארגון נכי צה"ל. שם גילה שניחן בכישרון בתחום שבו לא התנסה - אמנות. הוא החל לפסל בנחושת וגם הפך לאמן ויטראז' וצורפות. בשבוע שעבר הציגו הוא וחברו הטוב, שאול בן שאול, תערוכה מיצירותיהם בבית הלוחם בבירה.

כעת הוא מבקש לפנות למי שאינם יודעים שהם פוסט-טראומטיים: "יש עוד כמוני. 30 שנה לא ביקשתי עזרה, כי לא הבנתי מה יש לי. חשוב לי לומר שאפשר לשנות את המצב, גם אחרי שנים רבות".