אחותו של בר-אל על התנצלות בנט: "לא רוצים סליחות מזויפות"

הילה רחימי, אחותו של בר-אל חדריה שמואלי, פרסמה בפייסבוק התייחסות לדברי רה"מ בנט אתמול (שלישי), וכתבה: "אנחנו לא רוצים סליחות מזויפות".

בפרסומה נכתב: "אמש שמענו את ראש הממשלה, מר נפתלי בנט, מתנצל בפנינו. ראש הממשלה בחר לעשות את זה דרך התקשורת ולא באופן אישי, לא מולנו. שמענו וכאבנו מאוד. הסליחה שלו לא חדרה אלינו, הרגישה לנו מזויפת, לא אמיתית - כמו אותו מכתב ניחומים בכתב, שהגיע רק באמצעות שליח לשבעה, במקום ההגעה לנחם.

"מאז אותם מוצאי שבת, החיים שלנו אינם חיים. הפציעה האנושה של בראל, התקווה והתפילה לנס ובשורת האיוב שהוא לא שרד. אנחנו קמים בבוקר בוכים והולכים לישון בוכים. בין לבין שומעים המון סיפורים ועדויות על המחדלים, שרק מרתיחות עוד יותר את הלב ולא נותנות מנוח.

"נכון, בראל היה לוחם, והוא בחר לסכן את חייו עבור המדינה - אבל אותה מדינה חייבת לתת ללוחמים שלה את כל התנאים כדי שיצליחו. התחושה שלנו במקרה של בראל, היא שסיכנו אותו בלי סיבה. אף לוחם לא היה יכול להתמודד עם מצב שכזה. לכן אנו כואבים פעמיים, פעם אחת את האובדן של אחי האהוב והמיוחד, ופעם אחרת את ההתנערות ממה שקרה כאן.

"הכי קל לפתור את זה ולומר שבראל נפל בשדה הקרב, הכי קל שלא לנבור בתוך הפצע הכואב הזה. אבל אתם חייבים לנו את זה, חייבים לכל אמא ואבא שהילדים שלהם עכשיו בגבול רצועת עזה או בכל משימת אחרת הקשורה לביטחון על המדינה, גם כדי למנוע את הדפיקה בדלת הבאה עם בשורת האיוב למשפחה אחרת.

"לפעמים הכאב שלנו מקבל ביטוי במילים קשות, לפעמים קשות מדי. זה לא מרצון לפגוע באיש חלילה, אלא יוצא בסערת נפש רק כדי לזעוק ולהוציא החוצה את מה שאנחנו מרגישים. מרגישים נורא. מרגישים לבד, מרגישים שלא רוצים להבין אותנו.

"אנחנו לא רוצים רחמים, גם לא סליחות מזויפות. אנחנו רוצים שיבינו אותנו, שיתנו את התשובות המלאות והאמיתיות למחדל הקשה, ושיתקנו את התקלות ויסיקו את המסקנות. יום הכיפורים שלנו יהיה קשה, כואב ומייסר. זאת גם הזדמנות טובה לכולם לעשות חשבון נפש".

במקביל, אמו של בר-אל הביעה חרטה על מילותיה הקשות נגד בנט יום קודם לכן: "גיבור של אמא, תמיד תהיה לי מלך העולם. יום הכיפור שלי התחיל ביום בו מחבל ארור רצח את בראל מטווח אפס, בלי להשאיר לו סיכוי. יום הכיפור שלי נמשך כבר ימים ארוכים, מאז שבראל היקר שלי עצם את העיניים שלו בפעם האחרונה.

"יום הכיפור שלי זה דמעות לא נגמרות ולילות בלי שינה, וגוש ענק של צער וגעגוע שלא נותן לי לנשום. מתוך הכאב הזה, שאף אחד לא יכול להבין, כתבתי כאן בלילה כמה מילים בכעס גדול. הדם שלי, שסער מכאב ומתסכול, גרם לי לכתוב דברים קשים שנכון היה לכתוב אותם אחרת. אני עומדת מאחורי התוכן של מה שכתבתי, ומבינה ביום שאחרי שהייתי צריכה להשתמש במילים אחרות.

"ביום כיפור הזה, שהכי כואב לי בעולם, צריך לדעת לומר גם את זה. אני אשתדל להיות חזקה כמה שאוכל, ואני אמשיך לפעול בנחישות לזכרו של בראל, ולהילחם לזה שתהיה ועדת חקירה שתמצא את כל הכשלים שהיו, ושלא היה מדובר בקרב שבו בראל נלחם ונפל אלא במחדל ענק, ושיפיקו את כל הלקחים מהאסון כדי למנוע את מותו המיותר של הלוחם הבא. גמר חתימה טובה לכל עם ישראל".