שנה חלפה מאז נפילתו של רס"ן נתנאל הרשקוביץ ז"ל, סגן מפקד פלוגה ביחס"מ 294 של חטיבה 460, שנהרג בקרב בג'באליה שבעזה כאשר חיפה על חייליו תחת אש צולבת. נתנאל נהרג מפגיעת RPG בזמן שניסה להגן על אנשיו, לאחר שעלו על מטען חבלה במהלך תנועה מבצעית. באירוע נהרגו גם אורי משה בורנשטיין וצבי מרנץ ז"ל.
מאיר הרשקוביץ, אביו של נתנאל, נושא עמו את הזיכרון הכואב בכל יום מחדש. "נתנאל נהרג בח' בתשרי, היום שבו יצא אברהם אבינו לעקוד את יצחק", הוא מספר, "אני מנסה להתנחם במחשבה שהוא היה קרבן ציבור - אולי נגזרה גזירה קשה, והקב"ה חיפש צדיקים שיכפרו על עם ישראל. הוא לקח אליו אותם".
נתנאל, בן 37 במותו, הותיר אחריו את אשתו לירון ושלושה ילדים קטנים. הוא נודע כלוחם אמיץ ואדם של חסד - קצין שדאג תמיד לאחרים, שלח ארגזי מזון למשפחות של חיילים, ותקע בשופר לקשישים בבית האבות בשכונה. "הוא היה אדם של נתינה", אומר מאיר, "תמיד בשקט, בענווה, בלי שאף אחד ידע".
מאז נפילתו, הבית השתנה לגמרי. "הוא היה גר ממש לידינו", מספר האב, "כל שבת ישבנו יחד בבית הכנסת. בברכת כהנים הייתי מסובב את הטלית כדי לכסות אותו, ועכשיו המקום שלו ריק. בליל שבת אני מברך את הילדים שלי והנכדים - ואז ניגש לתמונה שלו, מניח ידיים מברך אותו ובוכה. החסר הזה לא עוזב לשנייה".
מאיר מספר על ההתמודדות היומיומית עם השכול: "יש ימים שאני מרגיש מפורק לגמרי. אתה קם בבוקר ורק מחפש משמעות. אתה לומד לחיות עם הגעגוע, לא להילחם בו אלא פשוט להכיל אותו". בתוך כל זה, הוא מצא עוגן של חום ותמיכה. עמותת "משפחה אחת", שמלווה משפחות שכולות ונפגעי טרור ברחבי הארץ, נכנסה לחייו בשקט - והפכה לחלק בלתי נפרד מההתמודדות.
"הם באו אלינו לא כעמותה, אלא כמשפחה", הוא אומר, "הם לא נעלמים אחרי ימי השבעה - הם שם בשקט, במהלך כל השנה בחגים, באזכרות, וגם ברגעים הקטנים. הם עוזרים לנו לזכור, אבל גם לחיות. הם מזכירים לנו שאנחנו לא לבד".
סמל נוסף לזכרו של נתנאל קם בזכות אחד מחייליו לשעבר, מרדכי גרשט, שיזם הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו. "נתנאל השאיר עליו חותם כל כך עמוק, ש-15 שנה אחרי ששירת תחתיו, הוא החליט להקדיש ספר תורה לזכרו", מספר מאיר, "זה לא ספר תורה רגיל - הוא מהודר במיוחד, מושקע כולו מהלב. מרדכי סיפר לי שהשקיע מעל רבע מיליון שקלים. זו ההוכחה לאהבה שזכה לה מהחיילים שלו".
לאחר הבשורה הקשה של הצבא על נפילתו של נתנאל ז"ל, מאיר ביקש מהצבא שימצאו את ערכת התפילין של בנו. על כך הוא מספר: "חזרתי בבת אחת 43 שנה אחורה, לקרב עקוב מדם במלחמת לבנון הראשונה, קרב סולטן יעקב בו ניצלתי בניסי ניסים - אולם התפילין נותרו מאחור בטנק הבוער. היו אלו התפילין של אבי ז"ל ואובדנן כאב לי מאוד. לאחר מספר ימים בישרו לי שהתפילין נמצאו, ובאורח פלא, בניסי נסים הן נותרו שלמות לחלוטין.
"התפילין עצמן חמקו מהלהבות ורק התיק נחרך מעט. לאחר שהן נבדקו על ידי סופר סת"ם מומחה, חזרתי להניח אותן במשך שנים ארוכות. לא רציתי שזה יהיה הגורל של התפילין של נתנאל. ומאוד רציתי שהבן של נתנאל יניח את התפילין שלו כשיגיע לבר מצווה שלו. עוד באותו ערב הביאו לנו את התפילין ומאז אני מניח אותן כל בוקר בעיניים שורפות מדמעות. בתוך החפצים שלו מצאנו גם מחזור ליום כיפור, טלית, מפית רקומה לכריעה ב'קדושה' שאשתי יהודית העניקה לבנים שלנו ואפילו שופר לצאת הצום".
מאיר, שניצל בעצמו לפני 43 שנה מהטנק הבוער בקרב סולטן יעקב בלבנון, נושא עמו תחושת שליחות עמוקה. "אז ניצלתי בנס", הוא נזכר, "הבן שלי נקרא נתנאל - על שם הנס ההוא, מתנת אל. ועכשיו, כשהוא איננו, אני מבין שהחיים שקיבלתי אז ניתנו לי כדי לספר את הסיפור שלו ומי הוא היה, מה איבדנו ואיבד עם ישראל.
"נתנאל היה חשב ומנהל אגף הכספים של רשות הטבע והגנים. אדם מאד עניו, איש משפחה למופת, בעל חסד גדול, אוהב אדם, אכפתי. עשה הכל עם חיוך, ראה כל דבר כפרט גדול, תמיד דאג לחבר בין כל קצוות עם ישראל ואחדות עם ישראל הייתה מאוד חשובה לו.
עשה הכל ללא עיגול פינות וחשוב לי שילמדו מדרכיו וממידותיו המיוחדות".
"משפחה אחת - One Family" הינו הארגון הלאומי לטיפול במשפחות שכולות בישראל. מזה 25 שנים שהעמותה קיבלה על עצמה לטפל ולחבק את המשפחות השכולות, נפגעי טרור ופעולות איבה. העמותה מעניקה מעטפת תמיכה מלאה הכוללת: תמיכה כלכלית, מענה רגשי, חוסן נפשי, סדנאות טיפוליות, וכל אשר יכול לסייע להקל מעט את כאב המשפחות אשר הקריבו את היקר להם מכל. מאז ה-7 באוקטובר העמותה פועלת ללא לאות להגיע לכל המשפחות שנפגעו ולהעניק להם את מעטפת המענים ההרחבה ביותר לצד חום ואהבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו