אחרי כמעט חצי מאה של טיסות, מלחמות, אימונים ותאונות שנחרטו עמוק בזיכרון - הטייס הפעיל המבוגר ביותר בצה"ל מסיר את המדים ומעביר את המקל. בראיון מיוחד ל"ישראל היום" ד' בן ה-67, שהספיק לראות את חיל האוויר משתנה מקצה לקצה מסכם ברגשות מעורבים: "חתיכת חיים ודרך, עם הרבה סיפוק והרבה כאב". כעת, הוא מעביר את המושכות לדור חדש של טייסים צעירים, אותם הוא הכשיר.
אחרי שירות מאתגר במיוחד כטייס מבצעי, ד' החל את דרכו כמדריך טיסה בחצרים לפני שנים רבות, וכמעט יובל שנים לאחר מכן - שם הוא מסיים אותה. למעשה, מגיעה לסיומה קריירה כמעט בלתי נתפסת: 49 שנות טיסה - מהימים שאחרי מלחמת יום הכיפורים ועד המלחמה הנוכחית. "יש בי הרבה סיפוק", הוא מודה בטקס הפרידה הרשמי מצה"ל, "הרבה מהאנשים שחנכתי לאורך הדרך, נושאים היום תפקידים קריטיים על כתפיהם - ותורמים לביטחון המדינה".
תמיד מעל כולם - אבל בגובה העיניים
במהלך הראיון ד' נוטה שוב ושוב להסיט את השיחה מהקריירה האישית שלו לטובת המטוסים עצמם, הטכנולוגיה והאנשים ששירתו לצידו. "ניסיתי לשכנע את צה"ל לעגל את המספר לטובה, שאסגור יובל שנים - אבל לא הצלחתי", הוא אומר בחיוך.
כמעט חמישה עשורים של שירות הופכים את סיפורו של ד' למסע היסטורי. הוא זוכר איך קיבל את כנפי הטיס מידי האלוף עמוס לפידות (המפקד ה-10 של חיל האוויר), כיצד טס עם אלוף במיל׳ אביהו בן-נון במטס היובל (המפקד ה-11 של חיל האוויר), שירת לצידו של רא"ל במיל' דן חלוץ (הרמטכ"ל ה-18 של צה"ל) ולמד יחד עם נווט הקרב רון ארד בקורס ("כשנפל בשבי - זה טלטל את כולנו").
מעבר לשמות המוכרים לכולנו, גם המלחמות שעיצבו את פני המדינה - ליוו אותו לאורך 49 שנותיו בצבא. את מלחמת יום הכיפורים הוא חווה עוד לפני שסיים את קורס הטיס, ונדמה שהרושם שנותר בו בעקבות המלחמה היה רב: "אחרי המלחמה הצטרפתי לטייסת שספגה הכי הרבה אבדות. ב-1973 היו אומרים ש'הטיל כופף את כנף המטוס' - וזו הייתה תחושה אמיתית. אחרי שנים, במלחמת שלום הגליל הראשונה, המצב התהפך - ההגנות קרסו והאויב הופתע. חיל האוויר השמיד כמעט מאה מטוסים תוך ימים ספורים, אך לפני כן המצב היה אחר".
ד' לא חוסך בביקורת כשמתאר את חיל האוויר של תחילת שנות ה-70: "הייתה תרבות טיסה מאוד מפוקפקת. טסו נמוך מדי, נכנסו בתוך הרים או אפילו בים המלח, והמנועים היו הרבה פחות אמינים מהיום. כמעט לא היה צורך במלחמות - תאונות אימונים מחקו אז כמעט טייסת שלמה. היום כל המטוסים ממוזגים, הציוד יותר מוקפד. פעם טייסים היו מקבלים מכת חום באמצע טיסה, היום זה כבר לא קורה".
"אנחנו לא מכשירים טייסים - אלא לוחמי צוות אוויר"
מאז שהפסיק לתפקד כטייס מבצעי ועבר להדריך בבית הספר לטיסה, ד' הספיק להכשיר דורות שלמים של טייסים כשרבים מהם משרתים בצבא עד היום. בתקופה שבה רבים חוששים מפני ירידה חדה בגיוס ופוטנציאל ירוד בקרב "דור הטיקטוק", הוא דווקא סובר כי ההפך הוא הנכון: "בקורס מחפשים ראש לחשיבה מתאימה בתלת-ממד, ידיים לקורדינציה ואופי לדעת לעמוד במשימות גם ביום הפקודה. רק עשרה אחוזים מסיימים את הקורס, וגם אז, אחרי שלוש שנות הכשרה, צריך עוד שנתיים-שלוש של ניסיון עד שטייס מתחיל לתת תוצרת. זו השקעה עצומה של המדינה".
כשד' נשאל אם קל לו היום להעביר את המושכות אל הדור הצעיר, הוא לא מהסס לרגע: "זה דור שטס טוב מאיתנו ורק השתבח עם השנים. הצרכים הם אותם צרכים מאז מלחמת העולם הראשונה: הראש, האופי ורוח הלחימה - אבל הטכנולוגיה השתנתה, והזמנים הם אחרים",
ועדיין, ד' לא משחרר לגמרי, ודואג להזהיר מהשאננות, שהיא לא פעם מקור כל החולי: "ב-7 באוקטובר לא האמנתי למה שראיתי. נרדמנו בשמירה, וגם היום אסור שהשתן יעלה לנו לראש בגלל ההצלחות. אחרי ששת הימים הייתה אופוריה ואז הגיעה מלחמת ההתשה. גם בימים אלו - חייבים להיות דרוכים ועירניים. שום דבר לא נגמר במזרח התיכון".
