"הוא נהרג כדי שאמשיך לחיות": בנות הזוג השכולות מהמלחמה לא נותרו לבד

גל אלמוג ואופיר ירוחין ז"ל היו יחד בכיתה חמש שנים עד שבכיתה י"ב התאהבו והפכו לזוג. אילה ריינזילבר ואמיתי אבן שושן ז"ל הכירו בבני עקיבא ומיד ניצת ביניהם ניצוץ, ושנה אחר כך החברות הפכה לזוגיות. גיל אבישר לוני הכירה את סבסטיאן איון ז"ל כששניהם היו גרושים טריים אחרי 20 שנות נשואים וארבעה ילדים לכל אחד.

אלו הם שלושה סיפורי אהבה שהתחילו בצורה שונה, אבל כולם הסתיימו באותו אופן - כשבן הזוג נפל במלחמת "חרבות ברזל". גל, אילה וגיל הן 3 מתוך מאות בנות ובני הזוג השכולים שהתווספו לעמותת "הותיר אחריו חבר.ה" מאז מתקפת 7 באוקטובר.

החלים מסרטן ונפל בעזה

"סבסטיאן ואני היינו ביחד במשך שלוש שנים של זוגיות טובה", מספרת אבישר אלוני, "די מהר גילינו שעולם הערכים שלנו זהה ושיש לנו הרבה במשותף. גילינו שאפשר להתרגש ולאהוב מחדש. שנה מהיום שהכרנו הוא חלה בסרטן. היה ברור לנו שהסרטן לא יחזיק מעמד. אמרתי לו 'מי יכול עלייך?' - ואכן הסרטן לא החזיק מעמד אצלו והוא החלים. בהמשך 'מי יכול עליי?' זה היה שם קוד שלנו בכל פעם שהוא נכנס לעזה".

רס"ב (במיל') סבסטיאן איון ז"ל לא היה חייב להתגייס. הוא כבר היה בן 51 והחלים לא מכבר מסרטן. למרות זאת, עבורו זו לא הייתה בכלל שאלה, והוא התגייס מיד לאחר 7 באוקטובר. "חייליו ומפקדיו מתארים לוחם שתפקד כמו עשרה, לא היסס לבצע משימות גם תחת אש", אומרת בגאווה אבישר לוני, "הכאב שלי הוא עצום. מתגעגעת אליו מאוד, מתגעגעת אליי - למי שהייתי ואינני עוד. הכול מזכיר לי אותו.

"כל כך הרבה הספקנו בשלוש שנים. גם אחרי שנה, הבכי מגיח ללא התראה. לפני מותו, התחלנו ללמוד סלסה. הספקנו להיות בכמה שיעורים בודדים, ונהנינו. ביום בו הוא נהרג הוא היה אמור לצאת לשיעור סלסה. בהתחלה לא הצלחתי לשמוע את השירים מבלי להתפרק, שלא נדבר על לרקוד. היום אני מאזינה לשירים, נזכרת, מזילה דמעה מחייכת, צוחקת, רוקדת, הכול ביחד. אני מחזיקה במחשבה כי הוא נהרג כדי שאני אמשיך לחיות".

"בכל שמחה יש עצב שהוא לא יחווה איתי חוויות שאני חווה"

בן זוגה של ריינזילבר, סמל אמיתי אבן שושן ז"ל, היה במסלול הכשרה בקומנדו, כאשר נפל בהתקלות מול מארב מחבלים בחאן יונס ב-6.4.2024. "מאז נפילתו אני לומדת לחיות צעד אחר צעד", אומרת ריינזילבר, "זה בא בגלים, יש ימים שאני יכולה לצחוק ולשמוח עד כאב בטן, ומצד שני לכאוב עד ששורף לי בלב.

"בכל שמחה שלי יש עצב שהוא לא יחווה איתי את אותן חוויות שאני חווה. אמיתי היה חייל מסלול ביחידה ששירתי בה, והחלום שלנו היה לשרת יחד בבסיס, ולצערי הוא לא זכה לסיים מסלול. כל צעד ביחידה לאחר נפילתו היה כואב ובאותה נשימה גאווה אדירה שאני ממשיכה את הדרך שלו שכל כך רצה להגיע אליה".

"כשאני נזכרת באופיר אני חושבת על אש בעיניים צחוק ומנגינה"

"כשאני מנסה לתאר את אופיר אני חושבת על רעש, אש בעיניים, צחוק ומנגינה", מתארת אלמוג, בת זוגו של סמל אופיר ירוחין ז"ל, "אופיר היה ילד רועש, היפראקטיבי, קורע מצחוק ובעל חוש קצב ומוזיקה שאי אפשר לתאר במילים. איפה שאופיר היה אף פעם לא היה שקט, תמיד אנרגיות טובות ופירגונים. השקט היה בלב שלי, שידעתי שבחרתי בבחור הנכון בשבילי".

ירוחין ז"ל נפל ב-09.10 לאחר לחימה של כ-50 שעות ברצף. אלמוג מתארת את ההתמודדות המורכבת והגעגועים: "מאוד קשה לי מאז שאופיר נפל. יש ימים עם מחשבות קשות ויש ימים שמלאים במחשבות טובות וזיכרונות יפים. הכי קשה לי ללכת לים בלעדיו, הים היה המקום שלנו, לא הצלחתי ללכת כל שנת האבל הראשונה עד שהתגברתי על הפחד והלכתי. מתגעגעת אליו מאוד".

כאמור, בנות הזוג הכירו דרך עמותת "הותיר אחריו חבר.ה", שהיא הבית לכל בנות ובני הזוג השכולים של חללי צה"ל וכוחות הביטחון. העמותה, שהוקמה בשנת 1998, מוכרת כארגון יציג של משרד הביטחון ופועלת בשיתוף פעולה עם אגף נפגעים ומשפחות בצה"ל.

באמצעות העמותה בנות ובני הזוג השכולים זכאים לטיפולים פרטניים וקבוצתיים ללא עלות על ידי מטפלים מומחים באובדן ושכול. בנות ובני הזוג גם מלווים על ידי חברה שכולה ותיקה והם חלק מקהילה מחבקת ותומכת של אלו המבינים יותר מכל. המוטו של העמותה הוא שכל בת ובן זוג שכולים יקבלו כלים שיאפשרו להם בבוא העת לחיות חיים מלאים ומאושרים לצד האבל ולא בצלו.