מעמדת שמירה בסוריה: המרוץ נגד השעון של הלוחם ללידת בנו

בעיצומה של תקופה ביטחונית מורכבת, כאשר אלפי חיילי מילואים נקראים לדגל, מתנהלים במקביל גם החיים עצמם - לידות, שמחות וחיי משפחה. סיפורו של רס"ל (מיל') א', לוחם בן 28 מגוש עציון, ממחיש את האתגר המורכב שבשילוב בין המחויבות הביטחונית לבין החיים האישיים במציאות הישראלית.

בין כתר החרמון לחדר לידה

א', אב לשני ילדים ועתה לשלושה, נמצא כעת בסבב המילואים הרביעי שלו מאז תחילת המלחמה. עד היום צבר כ-260 ימי מילואים בגזרות שונות - החל מגבול לבנון בגליל המערבי, דרך הגליל העליון, והתמרון בלבנון. כיום הגדוד שלו, 7112, מוצב בגזרת החרמון הישראלי וכתר החרמון תחת חטיבת "ההרים" (810).

"כאשר שמעתי שאגיע לגזרת החרמון אמרתי שזה יהיה מעניין וחוויה להגיע לשם, גזרה בגבהים ונופים מרשימים", משתף א'. "כשמגיעים לשם מבינים את החשיבות המבצעית של המקום וטוב כי צה"ל נמצא במרחב למשימות הגנה". אך בשבוע שעבר, בעודו מוצב עמוק בשטח סוריה, קיבל א' הודעה דחופה - אשתו נויה נכנסה לצירים מוקדמים מהצפוי.

נויה, עובדת סוציאלית במקצועה, התמודדה עם האתגר הכפול של הריון וגידול ילד נוסף בזמן שבעלה משרת במילואים ארוכים. "אשתי היא הגיבורה האמיתית", מדגיש א', "עברה את ההיריון בין סבבי המילואים שלו ואפילו בבוקר הלידה עוד שמה את הילד בגן".

נויה עברה גם את הקושי של תחילת ההיריון בזמן שא' היה בסבב המילואים השלישי שלו. "היא נותנת לי הרבה כוח להמשיך" הוא אומר בהערכה.

המרוץ נגד הזמן

"להיות כל כך רחוק מהבית ברגעים הקריטיים האלה זה דבר שקצת הלחיץ, חששתי לפספס את הלידה", משחזר א', "לא להיות ברגעים שכבר יותר קשה לאשתי בגלל הכובד של התינוק בבטן יצר אצלי תחושה קשה".

ביום הלידה, א' התעורר ב-5:00 בבוקר להתכונן לעלייה לשמירה, כשפתאום ראה הודעה מאשתו שהצירים מתחזקים. למרות המיקום המרוחק, הוא ארגן במהירות את הציוד שלו ויצא לדרך הארוכה הביתה.

"במהלך הזמן הזה אשתי הגיבורה הצליחה לשים את הבן הנוסף שלנו במעון לבד עם צירים, אני פשוט מעריץ אותה", הוא מספר, "לאשתי היה חשוב שאני זה שאקח אותה לבית החולים מהבית שלנו ולכן היא חיכתה לי".

רגע של חסד

א' הגיע לביתו בגוש עציון בשעה 11:10, עדיין במדי צה"ל, וישר יצא עם אשתו לבית החולים הדסה עין כרם. "בנסיעה הצירים של נויה התחזקו אבל היינו בטוחים שנספיק להגיע", הוא משחזר, "ברוך ה' הספקנו להגיע למיון יולדות ממש במאני טיים". 25 דקות בלבד לאחר הגעתם למיון, נולד התינוק. "היה ממש מרגש ויום שנזכור לכל החיים", מסכם א' בהתרגשות.

מצדה, נויה משתפת: "לא התכוננתי לסיטואציה שבה הוא לא יגיע, ובכלל לא חשבתי שאלד כל כך מוקדם. באותו בוקר כאשר התחילו הצירים הרגשתי שהוא יספיק להגיע ולא הטרידה אותי המחשבה שיפספס".

בין משפחה למדינה

למרות האתגרים, א' ונויה מצליחים למצוא את האיזון במציאות המורכבת. "מילואים זה דבר לא פשוט, עם השלכות, אך אנחנו נאחזים בתחושת המשמעות ובהבנה שזה צו השעה", הם מסבירים, "תודה לאל שבורכנו בילד מדהים שנתן לי הרבה שמחה וכוח" מוסיף א', "ובנוסף ההורים היקרים שלנו באו לעזרתנו מתי שרק הזדקקנו".

בימים אלה של מתיחות ביטחונית מתמשכת, כאשר משפחות רבות נאלצות להתמודד עם הפרידה ממגויסי המילואים, סיפורם של א' ונויה מהווה תזכורת למחיר האישי שמשלמות משפחות ישראליות רבות, אך גם לרגעי החסד והאנושיות שממשיכים להתקיים גם בצל המלחמה.