בבוקר השבת של 7 באוקטובר 2023, התעוררו סא"ל (במיל') א' ורנ"ג (במיל') ש' לקול האזעקות, כמו כל עם ישראל. מאז, הם מבלים את מרבית זמנם באוויר, בשדות הקרב ברצועת עזה ובלבנון, מצילים חיי לוחמים פצועים, שניה אחר שניה במרוץ נגד הזמן. א' וש' הם שניים מהמובילים במערך המסער של חיל האוויר במלחמה הנוכחית - ויחד פינו מעל 150 פצועים מהשטח.
"הצלת חיים היא זכות גדולה"
סא"ל א', בן 45, נשוי ואב לארבעה, הוא הטייס עם מספר הפינויים המוסקים הגבוה ביותר בחיל האוויר במלחמה - 34 פינויים ובהם 50-60 פצועים. "העובדה שלי יש את הכי הרבה, היא לא משנה לי, כמובן. זה לא העניין מבחינתי", הוא מדגיש, "העניין הוא שהמשימה שאותה אנחנו עושים, שזו משימת הצלת חיים, היא משימה ערכית ומאוד חשובה בעיניי".
א' התגייס לקורס טיס ואחרי שנים רבות בקבע, השתחרר לפני כשנתיים וחצי. כיום, כשהוא לא במילואים, הוא עובד כמדריך ראשוני של טייסי מסוקים בבית הספר לטיסה בחצרים. "ה-7 באוקטובר תפס אותי בבית, לא בכוננות", הוא משחזר, "אני בן אדם דתי, לקח זמן עד שזה הגיע אליי. הבנתי שקורה משהו גדול, לקחתי את עצמי והגעתי לטייסת". הוא הגיע, המתין, ואחר הצהריים כבר היה עם צוות ומסוק באוויר. "הייתי באוויר לא מעט שעות, זינקתי בערך חמש פעמים, ופיניתי כ-10 פצועים באותו יום".
הדבר שהכי זכור לו מהיממה הדרמטית ההיא הוא "ההבנה שיש פה משהו אחר, יש קושי בשליטה של חיל האוויר. הכל תלוי בנו, עבדנו לא כמו שעובדים בדרך כלל. החתירה למגע, ההבנה שאני זה שצריך לבנות את תמונת המצב, אני מדווח כמה פצועים יש. זה בחיים לא קרה. הדבר המרכזי שאני לוקח מהיום הזה זה היוזמה והיצירתיות שהיינו צריכים על מנת לעשות את המשימה".
"שעת הזהב" - המרוץ להצלת חיים
א' מסביר על חשיבות "שעת הזהב" בפינוי: "מהשטח ועד לבית החולים, יש 'שעת זהב' שאנחנו רוצים לעמוד בה. מהרגע שבו הפצוע נפצע בשטח ועד הרגע שהוא מוצא את עצמו בבית החולים, תחת המעטה המלא של המטפלים והמנתחים. זאת עובדה שמביאה לכך שהרבה מאוד פצועים שבעבר אולי היינו מאבדים אותם, היום חייהם ניצלים".
כל טיסה היא עבודה משותפת של צוות שלם. "במסוק אני הקברניט, בעצם הקברניט הוא זה שמפקד על כל המשימה", מסביר א', "יש איתי שני מכונאים מוסקים, שהם אחראים על כל מה שקורה בבטן המסוק, ולוחמי 669, שבהם יש אנשי רפואה ולוחמים שהם בעצם אחראים על קליטת פצועים והטיפול בהם בדרכם לבית החולים".
סגירת מעגל מרגשת
אחד הסיפורים המרגשים שא' מספר הוא על פינוי של החייל א', שנפצע קשה בנובמבר 2023. "קיבלנו לזנק לאירוע של רימון על כוח, פצוע קשה מאוד", הוא משחזר. "תוך כדי שמענו בקשר שיש פצוע נוסף, ואז שלישי. העמסנו שלושה פצועים".
"ביקרנו את א' בבית החולים אחרי כשבוע. הוא היה פצוע קשה ברגלו, וחששו שיאבד אותה. שמחנו מאוד לגלות שהצליחו להציל את הרגל של א' ושהוא עוד ילך עליה".
אביו של א' סיפר להם על הצגת יחיד שהוא מעלה, שמספרת סיפור של שורד שואה. "בערב יום השואה האחרון סגרנו מעגל", מספר א', "האבא הגיע להציג את ההצגה בסורוקה לפני אנשי הרפואה, וגם אנחנו היינו שם. לצערנו א' לא היה, כי יום לפני חבר קרוב שלו, עידו וולך זיכרונו לברכה, נהרג. היה אירוע מאוד מרגש ומעצים".
המחיר בבית
מאז תחילת המלחמה, א' עשה כ-480 ימי מילואים. כששואלים אותו על ההתמודדות המשפחתית, עיניו מתרככות: "תראה, זה בהחלט לא פשוט, יש ימים שהם יותר קשים, והילדים באמת פחות רואים אותנו. אשתי היא בהחלט מתמודדת לבד בהרבה מאוד פעמים".
למרות המחיר, המשפחה מגויסת לחלוטין למשימה. "הבית והתמיכה שאנחנו מקבלים היא מדהימה. היא ממש לא מובנת מאליה, אבל זה מתוך הבנה של חשיבות המשימה, של ערכיות המשימה, וההבנה בעיקר שאנחנו שם. אין מישהו אחר שיעשה את זה".
"אני מפחד מהיום שיגידו לי מספיק"
רנ"ג (במיל') ש', בן 54, נשוי ואב לארבעה, הוא המכונאי המוטס עם מספר הפינויים הגבוה ביותר בחיל האוויר במלחמה: "מ-7 באוקטובר ועד היום יש לי 89 הזנקות, מתוכן 63 עם פצועים בפועל ובסך הכל 95 פצועים".
כשהוא לא במדים, ש' הוא מורה למתמטיקה ו-Data Analysis בתיכון. ב-7 באוקטובר הוא היה חלק מכיתת הכוננות במושב שלו - עשר דקות בלבד מפסטיבל נובה.
"אני ב-7 באוקטובר מתעורר כמו כל המדינה לאזעקות בבית", הוא משחזר. "אנחנו יורדים לממ"ד, אבל אחרי כבר כמה דקות אני מצטרף לכיתת כוננות של המושב, ועד שעה 15:00 אנחנו שומרים בשערים, מקבלים את כל הניצולים מהנובה - אוכל, מקלחות, רשימות, מפיצים לכל הארץ".
רק בשעה ארבע אחר הצהריים הצליח להגיע לטייסת בפלמחים, ומיד הוקפץ לפעילות. "ההזנקה הראשונה שלי הייתה בבוקר של השמיני לאוקטובר, לשני צנחנים בבארי".
לאורך כל המלחמה, ש' תיעד במחברת אישית את כל פעילויותיו - 190 עמודים מלאים בתמונות וסיפורים. "לפני המלחמה הייתי מתגאה בזה שאצלי אף אחד לא מת במטוס", הוא מספר, "אבל לצערי חוויתי כבר שניים כאלה במלחמה, שנלחמנו עליהם ולא הצלחנו. אני מדבר איתך ומתרגש מאוד, כי אני רואה את הפנים שלהם עולים לי - רס"ן י' ז"ל ורס"ל (מיל') ע' ז"ל שנפצעו בעזה".
מנגד, יש גם סיפורי הצלה מרגשים. "חוץ מזה, יש הרבה סיפורים של פצועים שממש הצלנו בוודאות. אם אתה זוכר את החיסול של יחיא סינוואר ב-16 לעשירי, אז נפצע שם חייל דרוזי. פינינו אותו מהנקודה שם, ברפיח. הוא נפגע קשה בבטן, וממש הצלנו לו את החיים עם מנות דם".
ש' גם היה חלק מצוות שפינה את הלוחם ע' בינואר 2024: "זה הפצוע הכי קשה במלחמה לדעתי, הוא עדיין ללא הכרה, הוא חזר לנשום לבד, והוא מאושפז בתל השומר. אני גם בקשר עם המשפחה".
אחד הרגעים המרגשים עבורו היה כשהשתתף בהזנקה להחזרת החטוף פרחאן קאדי. "הייתי כונן במקרה באותו יום, ופשוט זינקנו ופינינו אותו לסורוקה".
"זו זכות גדולה מאוד בשבילי, להיות חלק מצוות שמציל חיי אדם, זה לא עבודה, כן? מבחינתי זה שליחות", אומר ש', "אני בכלל לא מסתכל על זה כעבודה. מבחינתי כל יום זה שליחות, ואני ממש מפחד מהיום שיגידו לי 'זהו מספיק'. בשנה רגילה, מקסימום אתה עושה איזה 3-4 הזנקות ואתה מצטיין. במלחמה אלו היו כמויות של קדנציה שלמה, של שלושים שנה. זה פשוט מטורף".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו