שרדה במיגונית ויצאה להילחם בעזה: "היה ברור שאם אני יוצאת משם - אני הולכת להכי קרבי שאפשר"

גם אחרי שנפצעה מרימון במיגונית בכיסופים בשבעה באוקטובר, כשמסביבה נופלים אחד אחרי השני שמונה חיילים, סגן ה' בת ה-21 מכרמיאל ידעה שאם תצליח לצאת מהמיגונית בחיים - היא תחזור לשירות הכי קרבי שאפשר.

אחרי שהעמידה פנים שהיא מתה למשך כמעט יממה, ה׳ ניצלה מהמיגונית וסבלה מפציעה, היא השתקמה במשך כחודש וחצי בבית חולים - וכבר בדצמבר 2023 מצאה את עצמה בעזה, כחלק מהותי מכוח המתמרן בשדה הקרב. "התגייסתי לייעודי לקצונה של קציני קשר גדודיים בחיל התקשוב, ובעודי בסיפוח בגדוד 51 של גולני, שהיה באותו זמן בכיסופים, בשעה 6:30 בבוקר קמנו כמו כולם לאזעקות בשבעה באוקטובר - ורצנו כל החיילים למיגונית", ה׳ מספרת לראשונה. "תוך 30 דקות גג כבר הבנו שיש חדירת מחבלים למוצב, הייתי שם עם חיילים נוספים, ושמונה מהם יצאו להילחם והצילו לנו את החיים", היא נזכרת היום, "אני חייבת להם את החיים שלי".

מה היה באותם הרגעים? האמנת שתצאי משם בחיים?

"אני זוכרת שהושלכו רימונים והיה קרב מאוד קשה. רק בסוף היום, ממש בלילה - חילצו אותנו מהמוצב. אני נפצעתי מהירי וממטעני החבלה, הייתי בר"ם 2 למשך כחודש וחצי, ורציתי לקצר את הגימלים כדי לחזור לשירות", היא מודה בחיוך. "היה לי קשה להישאר בבית כי רציתי להצטרף לחברים שלי - לא ראיתי משהו יותר חשוב מזה, אפילו כשעוד היה לי קשה לנעול נעלי חי"ר", היא מתארת.

כחודש וחצי לאחר מכן, ה׳ כבר חזרה להשלמה ולטקס היום, ונכנסה מהר מאוד לעניינים. "זה היה רגע מאוד מרגש. לא האמנתי במגיגונית שאגיע לרגע הזה, ושאצא משם בחיים", היא מודה, "אבל באותה נשימה, גם ידעתי שאין דבר כזה שאני יוצאת משם ולא עושה את הכי טוב שאני יכולה כדי לחזור לצבא. היה לי ברור גם במיגונית שאם אני יוצאת משם, אני הולכת להכי קרבי שאפשר ומנציחה בכל יום את השמונה שהצילו לנו את החיים".

מה היה התפקיד שקיבלת?

"שירתי כסגנית קשר״ג גדודית בגדוד 50 של חטיבת הנח״ל", ה׳ אומרת, "הייתי במשך שנה בתפקיד ונכנסתי לעזה לתמרונים. אמרתי לכולם שאני לא רוצה הנחות. לפני חצי שנה הגעתי לגדוד 601 כקשר״גית, שזו אחריות עצומה, כי בלי שהקשר יעבוד בשטח - ויראו את הכוחות במערכות - אי אפשר לנהל לחימה כמו שצריך. בכל יום אני קמה שמחה שזה מה שאני עושה. אני כל יום נלחמת בשביל אלה שנפלו - ואין גאה ממני להיות בגדוד הזה ובחטיבה הזאת".

מה המשמעות של התפקיד שלך בשטח?

"התפקיד שלי מאפשר לכוחות לשמוע אחד את השני ולדעת איפה כל אחד נמצא בזמן אמת", ה׳ מסבירה. כיום, נשמע שהיא מבינה לחלוטין את משמעות תפקידה בשטח, בתור מי שמספקת את הקשר לכלל הגדוד - קשר שבאמצעותו אפשר לדאוג לפינוי פצועים ומהיר, לסנכרן תקיפות בין כלל כוחות הגדוד וחיל האוויר, ולראות את מיקומי הכוחות בשטח. ״אני בעצם נמצאת עם המג״ד ועושה מה שצריך כדי לאפשר תמרונים ולהצליח בלחימה״.

"בשלב מסוים התחזיתי למתה"

לאחר חילוצה מהמיגונית, החליטה ה' לברר מי הם שמונה הנופלים שהיו לצידה, ועד היום היא נמצאת בקשר עם כמה ממשפחותיהם. במקביל, היא בחרה להישאר בצבא מתוך תחושה של חיבור למדינה ורצון להגן עליה ועל אזרחיה. "בחרתי בחיים ולא השתחררתי מהצבא, מתוך אהבה לארץ הזאת. גם באותם רגעים במיגונית האמנתי שאצא משם בחיים, ולמרות שבאיזשהו שלב זה הרגיש כמו נקודת 'אל-חזור' - אמרתי לעצמי שהיום אני בבית, ולא משנה מה. כולנו שם היינו פצועים ונלחמנו על החיים שלנו, וניצלנו בין היתר בזכות אלה שנפלו".

על רגעי האימה היא מספרת: "המחבלים הכניסו כמה רימונים למיגונית והיה מטען חבלה שגרם לנו להיות אחד על השני, ומשלב מסוים התחזיתי למתה עד שהצילו אותנו - כשבכל 10 דקות הזזתי את הידיים והרגליים כדי לוודא שאני בסדר. נפצעתי בעיקר מהרימונים ומהמטען, אבל שוב - אמרתי לעצמי שאני יוצאת מזה בחיים, וזה מה שנתן לי כוח. תמיד אהבתי את המדינה וידעתי שאני רוצה לעשות מה שאפשר כדי להגן עליה, וברגע האמת זה פשוט קורה. יש לך ערכים בראש אבל אתה פועל על אוטומט, כיצר של הישרדות", היא מבהירה.

היום, כחיילת קרבית שנלחמת מדי יום למען המדינה, היא רוצה למסור דבר אחד לחבריה: "תודה לכל החיילים ששומרים על המדינה מכל הגזרות ועושים מה שאפשר כדי שתושבים יוכלו ללכת לישון בבטחה, למרות כל מה שקרה", היא מוסרת בחום.

בשבעה באוקטובר נפלו בבסיס כיסופים: זיו דדו ז"ל, בר רוזנשטיין ז"ל, עילאי נועם בן מוחה ז"ל, דוד מיטלמן ז"ל, תומר נגר ז"ל, ראם מאיר בטיטו ז"ל, אורי מרדכי שני ז"ל, רז פרץ ז"ל, בנימין טשגר טקה ז"ל, אוריאל סגל ז"ל, יוגב אהרן ז"ל, אביתר אוחיון אבוקסיס ז"ל, אור אסתו ז"ל, מיכאל בן חמו ז"ל ועדי צור ז"ל