בתחילת המלחמה, רס"ל (מיל') זהר עזר, חיפש איך לתרום בכל דרך, אבל ההעדפה שלו הייתה לתרום כמה שאפשר בתיעוד - התחום שבו הוא מתמחה. תחילה, שירת כמתעד במספר חטיבות עד שהגיע לחטיבת הנח״ל כשלוחמיה פעלו במסדרון נצרים (ינואר 2024), ומאז ועד היום משרת תחת החטיבה כבר שנה וחודשיים. בעדשת הצילום שלו תפס לא מעט רגעים משמעותיים והיסטוריים.
זהר (26), סטודנט ועצמאי בתחום הצילום ומנהל עסק יחד עם אשתו יעל, לצילום מסחרי של אוכל, מוצרים ומסעדות, התחיל לצלם כבר בגיל צעיר מאוד עם המצלמה הביתית. בגיל 13 החליט לקחת את זה לכיוון מקצועי יותר וקנה מצלמה מקצועית. בשירות הסדיר היה בחיל האוויר, כשעד לשחרורו ב-2022 וגם במילואים התעסק בצילום בחיל.
"בחרתי לשרת במילואים בגלל ההבנה של מורכבות וחשיבות התיעוד בעיניי, בעיקר בזירת ההסברה הבינלאומית שהיא מעלה עליונה", מספר זהר, "היום יותר מתמיד אנחנו מבינים כמה זה חשוב. בנוסף, מדובר בסופו של יום, למרות שקצת קשה לחשוב על זה היום, על תיעוד היסטורי. ברמת הגדודים, החטיבה, הצבא והלאה".
"הסיבה השנייה היא סיבה שהתבהרה תוך כדי עבודה - המורל שעולה אצל הלוחמים", הוא מוסיף, "אין פעם שלא נכנסתי לפעילות עם לוחמים, והם לא התלהבו מזה שהגיע צלם שיכול לצלם אותם לזיכרון מהמלחמה, למשפחה, או סתם שתהיה להם תמונה יפה. אלו הדברים שמחזיקים אותי".
רס"ל (מיל') זהר, מתאר את הרגעים הכי מרגשים להם היה שותף: "החג הראשון שעשיתי עם חטיבת הנח"ל היה ליל הסדר במסדרון נצרים. בסיירת עשו כמיטב יכולתם לחגוג את החג במתכונת כמה שיותר מלאה, וכך היה באמת. לראות את הלוחמים בשאר החגים מתכנסים להדליק חנוכייה, לקדש בראש השנה וכדומה, היו רגעים קטנים ושוברי שגרה מאוד מרגשים".
"אחד הרגעים היותר מיוחדים שהיו לי, הייתה התקפה עם מחלקת החוד של פלוגת החוד של גדוד 931. הגעתי לגזרה ברפיח כשידעתי שיום לפני היה אר"ן לגדוד (אירוע רב נפגעים), שבו נהרג סמל אורי יצחק חדד ז״ל. לא ידעתי לאיזו מחלקה יחברו אותי, ובבוקר גיליתי שאני חובר להתקפה עם המחלקה הספציפית הזו, מחלקה שלפני יממה איבדה חבר, ועוד מספר לוחמים נפצעו ופונו בה. גיליתי לוחמים שנכנסו איתי לגזרה, שהיו עצמם באר"ן, ולמרות שנפצעו וחוו, בחרו לאחר פחות מיממה לחזור לחבריהם במחלקה. בסוף ההתקפה, המ״מ עשה מעגל חיזוק ללוחמים. זה היה רגע מאוד מיוחד מבחינתי, כי זכיתי לראות בצורה הברורה ביותר את תעצומות הנפש של לוחמי החטיבה, ואת העוצמה שלהם, לחזור לקרב ולדבוק במשימה".
ומה בנוגע לתיעודים? זהר מספר: "הגעתי לחטיבה מתוך רצון לתעד את לוחמיה בצורה האותנטית והמדויקת ביותר, בשדה הקרב ובשגרה. שאפתי להיות 'זבוב על הקיר' – נוכח אך בלתי מורגש – כדי ללכוד רגעים שמשקפים באמת את המציאות המורכבת של הלוחמים. לשם כך אני מקפיד להשתמש אך ורק בתאורה טבעית, ובונה את הקומפוזיציה כך שתעביר כמה שיותר מידע ותחושת עומק על הסיטואציה – בלי לביים, ובלי להתערב".
"אחד התיעודים האהובים עליי הוא צילום של לוחם מגדוד 931, במהלך התקפה במסדרון נצרים. מתוך חשש לפספס רגעים חשובים, תיעדתי כמעט כל שנייה. באחד מהרגעים, אחרי מספר דילוגים קדימה, שמתי לב ללוחם שמתפעל רחפן מסוג 'אווטה', במטרה לוודא שאין איום במבנה הבא שאליו עמדנו לדלג.
"התמונה הזו מעניינת אותי במיוחד משתי סיבות: הראשונה היא שילוב הרחפנים בלחימה, שבתוך זמן קצר מאוד, ובאופן כמעט חסר תקדים, הפכו לאמצעי חובה בלחימה בחי”ר. הסיבה השנייה היא קור הרוח של הלוחם. אני זוכר את עצמי מתרגש מהמעמד – זו הייתה הפעם הראשונה שלי בלב קרב – ולעומתי, ראיתי את הלוחם מרוכז כולו במשימה, צופה בשקט דרך המשקפת של הרחפן, שומר על ריכוז ושקט פנימי למרות כל הכאוס שמסביב".
"תיעוד נוסף שאני מאוד אוהב הוא צילום של לוחם עוקץ יחד עם הכלב שלו, בשכונת תל סולטאן שברפיח. זה היה בימים הראשונים של ההתקפות על השכונה. במהלך ההתקפה, אחרי שדילגנו למרחב פתוח יחסית, עמדנו בתור לעלייה לתוך מבנה. בזמן ההמתנה צילמתי את הסביבה — לוחמים שהיו לפניי ומאחוריי — עד שתפס את עיניי הרגע הזה: לוחם עוקץ, עם הכלב שלו, בלב אזור הלחימה.
"כיוונתי את המצלמה, וברגע אחד — הכלב התיישב, הלוחם נתן לו ליטוף קצר, שבריר שנייה בלבד — והם המשיכו יחד במשימה. מעבר לכך שאני שמח שהצלחתי ללכוד את הרגע, למרות שהוא נמשך שנייה בלבד, בעיניי זו תמונה שממחישה בצורה חדה את הקשר האמיתי והעמוק שבין הלוחם לכלב שלו. רגע של אנושיות, חיבור ושגרה בתוך הכאוס".
