גבריאל אהרונוב לא תכנן להיות קצין, ואת המלחמה הוא בכלל התחיל כתלמיד בכולל וכסטודנט לתואר שני. שנה ושלושה חודשים מאוחר יותר, הוא כבר מפקד פלוגה, וצוער בקורס קצינים ייחודי, שלא היה כמוהו ב-50 השנים האחרונות.
מאות לוחמים הוכשרו עד כה במסגרת קורס דולב, קורס קצינים ייחודי שמיועד ללוחמי מילואים. מדובר בפעם הראשונה מאז מלחמת יום כיפור שקורס כזה מתקיים, והוא נפתח כמענה לצורך דחוף שעלה מהשטח במהלך מבצע חרבות ברזל. בימים אלו נערך המחזור השלישי של הקורס, במסגרתו מוכשרים כ-90 צוערים בגילאי 40-26 מכל חילות השדה כקצינים.
"צורך בשטח"
"הקורס נולד מתוך צורך בשטח" מסביר סא"ל (במיל') ישראל מקובר, מפקד הקורס. הוא בעצמו מג"ד בחטיבת מילואים צפונית, שביצע עם לוחמיו יותר מ-200 ימי מילואים במלחמת חרבות ברזל, ומכיר היטב את המחסור. "אני מג"ד במילואים בצפון, עשינו סביב 200 ימי מילואים. הצורך בקצינים עלה מאיתנו, מהשטח. יש חוסר של קצינים, יש חוסר של קצינים, בין אם כאלו שנפצעו או נהרגו. הייחודיות של הקורס אינה רק בגיל המתקדם של הצוערים, אלא בעובדה שכולם כבר צברו ניסיון פיקודי משמעותי בשטח. "רובם היו מ"מים במלחמה, בלי דרגות. מדובר בסמלים או מ"כים שגדלו במחלקות, הם פיקדו על המחלקות בצפון, בדרום ובאיו"ש. הם מגיעים לבה"ד 1 למספר שבועות, שבהם, עם הניסיון שלהם בפיקוד, מכשירים אותם כקצינים".
"עד המלחמה הייתי בעיקר אברך בכולל של ישיבת ההסדר במעלה אפרים, למדתי למבחני הרבנות, ועשיתי גם תואר שני בניהול מערכות", מספר גבריאל אהרונוב (28). בעקבות חוסר בקצינים הוא גוייס עם תחילת המלחמה לפלוגת הפת"ן (פינוי, תספוק וניוד) של גדוד השריון 52 לתפקיד מפקד מחלקה, אף שבשירותו הסדיר בצנחנים שימש כסמל.
גבריאל: "את מפקד הפלוגה שלי החלפתי ביום שבו אשתי ילדה את בננו השלישי.היינו תוך כדי תמרון ברפיח, ובנס הצלחתי להגיע ללידה. את כל ההיריון היא עשתה לבד. באותו הלילה מפקד הפלוגה שלי נפצע, ובפועל אמרתי לאשתי מזל טוב וחזרתי להחליף אותו"
"את מפקד הפלוגה שלי החלפתי ביום שבו אשתי ילדה את בננו השלישי", הוא מספר. "היינו תוך כדי תמרון ברפיח, ובנס הצלחתי להגיע ללידה. את כל ההיריון היא עשתה לבד, נשות המילואים הן הגיבורות האמיתיות. באותו הלילה מפקד הפלוגה שלי נפצע, ובפועל אמרתי לאשתי מזל טוב וחזרתי להחליף אותו".
גבריאל אינו לבד. לא מעט יחידות בסדיר ובמילואים איבדו קצינים ומפקדים במהלך התמרון בעזה ובלבנון, ואת מקומם החליפו לוחמים, חלקם עם ניסיון פיקודי, שלקחו את המושכות לידיים. כעת, מבקשים בבה"ד 1 במסגרת קורס בן 11 שבועות, להשלים את ניסיונם המבצעי בהכשרה כקצינים מן המניין.
המיוחד בקורס הוא שכל הסגל, מהמדריכים ועד המפקדים, הם אנשי מילואים. "זה חשוב", מדגיש מקובר. "אם יוצא מג"ד סדיר לקורס כזה הוא לא מבין את השפה, את האתגרים. זה לא נכון. מי שמכיר את עולם המילואים ואיך הוא עובד - זה מכפיל כוח".
בוגרי המחזורים הקודמים כבר חזרו ליחידותיהם, וחלקם אף הספיקו להתקדם לתפקידי פיקוד משמעותיים יותר. "המטרה היא למלא את השורות," מסביר מקובר. "פותחים עוד אוגדות וחטיבות והצורך במפקדים עולה. המפקדים האלו הם מה שנותן את המענה ליחידות השדה".
אחד מחניכי הקורס הנוכחי הוא אילן זעפרן (35), נשוי ואב לארבעה מירושלים. באזרחות הוא סטודנט לתואר שלישי ברוקחות ומרצה באוניברסיטה העברית ובמכון לב, אך הוא מעיד ש"בשנה האחרונה אני יותר חייל מילואים מאשר אזרח". את שירתו הצבאי, כעולה חדש מצרפת, הוא עשה בגדוד נצח יהודה ושימש בתפקידו האחרון כסמל צלפים. במחצית השנה הראשונה שלאחרהשבעה באוקטובר שירת בצפון השומרון, כשבחודשים האחרונים שימש כמפקד מחלקה, לאחר שמפקדו נפצע במהלך פעילות מבצעית.
"האמת היא שכבר בסדיר לחצו עלי לצאת לקצונה, אבל אז פגשתי את אשתי ולכן לא יצאתי. עוד קודם למלחמה פניתי לבדוק האם אפשרי לצאת לקצונה, ולכן כעת זו סגירת מעגל יפה, הגשמתי את החלום הזה".
"לא קל לחזור לקורס כזה", הוא מודה. "יש צורך בכשירות מינימלית ומבחינה פיזית דורשים ממנו המון, אבל אני לוקח את זה כהזדמנות. החבר'ה מאוד טובים, מגיעים מכל מני יחידות וגזרות, וכל אחד מביא דברים מהניסיון המבצעי שלו". זעפרן צפוי לחזור לפלוגת המילואים שלו כקצין במחלקה אחרת עם סיום הקורס.
"המטען של האנשים האלו הוא מה שתומך אותם ונותן לקורס את הייחודיות שלו", אומר מקובר. "צברנו המון ניסיון בלחימה, אני כמג"ד יודע שחסרים לי קצינים וצריך את האנשים האלו. אלו האנשים שהובילו ומובילים את החיילים בשדה הקרב. הם מגיעים לכאן בתחושת רצון לעשות טוב, לתרום ולהשתפר. הם מבינים את החשיבות, עם כל המורכבות, ולכן מגיעים לקורס כזה. כשאני נכנס לכיתות ולשיעורים ומדבר עם הצוערים אני שומע רק את הצד החיובי – את הרצון לעשות טוב יותר לביטחון המדינה ולחברה".
הצוערים ומפקדי הקורס כולם מילואמניקים ובילו חודשים ארוכים מחוץ לביתם בשנה האחרונה, בלחימה בכל הגזרות. מסיבה זו, הקורס מכוון לנושאי פיקוד ומנהיגות יחד עם המטען שהלוחמים מגיעים עמו מהשטח. גבריאל, מצדו, בוחר לראות את חצי הכוס המלאה לכך שהוא עובר 11 שבועות נוספים של מילואים: "מתי בפעם האחרונה בשנה האחרונה הייתי כל שבת בבית?", הוא צוחק.
"העורף הם אלה שנלחמו לדעתי", מוסיף אהרונוב. "המלחמה זה לא רק להחזיק את הנשק. הם נלחמו מלחמה מטורפת. הנשים והילדים שלנו, ההורים, כולם. לשרת במשך עוד 11 שבועות אחרי שנה במילואים, זה לא מובן מאליו. התמיכה בלחימה וגם עכשיו בשבועות האלו ראויה להערכה. עם ישראל צריך להבין שזה משהו יוצא דופן".
"אני בטוח שיש עוד המון מה ללמוד", הוא אומר. "מדובר בקורס מאוד מושקע, והמפקדים שלנו הם חבר'ה שלכולם רזומה הרבה יותר עשיר ממני". בסיום הקורס יחזרו הקצינים עם דרגות סרן על כתפם ליחידות הלוחמות וישלימו את החוסרים שנגרמו מהמלחמה. "בסוף יש חוסר מטורף בקצינים בעולם המילואים, ואני מבין את החשיבות ביציאה לקורס. זו התחושה שעולה מרוב האנשים שהגיעו לכאן. לכולם יש חיים וקריירה מחוץ לצבא, וכולם נותנים פה עוד שלושה חודשים כי הם מבינים שהמדינה והעם יותר חשובים מכל שיקול אחר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו