"הודעתי שאני מתגייסת - וזהו": רבקה עלתה לישראל כדי לשרת בצה"ל

סמלת רבקה, בת ה-21, היא לוחמת בחיל האיסוף הקרבי בגדוד עיט 595. היא מספרת כי ההחלטה להתגייס לצה"ל מלווה אותה מאז שהייתה ילדה קטנה, כמי שגדלה על הסיפורים על הדוד שנלחם ונפצע במלחמת לבנון השנייה.

"להתגייס לצבא זה תמיד היה חלק מהתכנון שלי. כולם אמרו לי ללכת לקולג', אבל אני אמרתי שאחרי התיכון אני אבוא לארץ ואתגייס. כשסיימתי את כיתה י"ב הגעתי לכאן, עשיתי שנה מכינה בעלומים ובנובמבר 22' התגייסתי", היא מספרת.

רבקה גדלה בניו יורק, בבית ציוני לאבא ישראלי ולאמא אמריקנית. היא הגדולה מבין ארבעה ילדים. בילדותה התגוררה המשפחה למשך תקופה ברובע היהודי בירושלים, אך כשרבקה היתה בת 11 המשפחה חזרה לארצות הברית.

"אבא שלי שירת בגבעתי, אבל הוא אמר לי תלכי למדרשה, אל תתגייסי. הם ממש פחדו ולא רצו שאתגייס לצבא וניסו לשכנע אותי להישאר איתם בחו"ל, אבל אני הייתי מורעלת. הודעתי שאני מתגייסת - וזהו".

"חשוב לחזור ולהילחם"

ב-7 באוקטובר היא היתה בעלומים והסתגרה בממ"ד כשמחבלים חדרו לקיבוץ. "ראיתי את המחבלים ואת הכוחות שנלחמים בהם", היא מספרת. בשלב מסוים היא סייעה בטיפול בפצועים, והאירוע בעלומים עדיין מלווה אותה. היה לה קשה לחזור לצבא, אך לאחר הפסקה קצרה היא חזרה ונמצאת עם הגדוד שלה בצפון, אוספת מודיעין בשטח. "היה לי חשוב לחזור ולהילחם למרות הקושי ולמרות מה שעברתי באותה שבת שחורה בעוטף", היא אומרת.

המשפחה המאמצת שלה מהקיבוץ פונתה לנתניה והיא ביקרה אותם כבר כמה פעמים. לעלומים היא הגיעה לביקור ממש לפני שחזרה לצבא. כיום היא מתגוררת עם שותפות בדירה בשכונת בית הכרם בירושלים.

אחרי מה שקרה ביישובי העוטף היא חדורת משימה עוד יותר, כדי שלא יקרה בצפון מה שקרה בדרום. "אני מקווה שנצליח להגן על עצמנו כמו שצריך ושלא יקרה הגרוע מכל. כל מה שקרה לנו רק חיזק אותי בהחלטה להתגייס לצבא. אסור לנו לשכוח מה שקרה לנו. צריך להמשיך ולהילחם פה. אין לנו מדינה אחרת".