"צעקו בקשר 'הותקלנו' - ושי מת לי בידיים": חבריו של י' נפלו ברצועה - הוא הבטיח שינציח אותם לעד

"התחושות לא פשוטות", מודה צוער י'. שלושה חברים יצאו יחד לקורס הקצינים מיחידת העילית 669, אך רק י' יעמוד היום על רחבת המסדרים. נתנאל איתן ז"ל נפל במרחק 200 מטרים ממנו, שי איילי ז"ל נהרג בידיו, וי' נשבע שכל דבר שיעשה מעתה ואילך יהיה לזכרם.

ארבעה חודשים אחורה. י' היה בדרך לריצה כששמע את החדשות בבוקר 7 באוקטובר. הוא החליט על דעת עצמו לחזור ליחידת 699 ומשם יצא עם חבריו באופן רכוב למשימות חילוץ בקרבות העוטף, כשבמקביל אליו גם חבריו, נתנאל ושי, עובדים בצוותים דומים. "אין לנו יעד ברור, ירדנו דרומה, במטרה להגיע כמה שיותר לפצועים, לחלץ, לטפל ולפנות אחורה".

עם סיום העבודה בעוטף חזרו השלושה לקורס הקצינים, מתוך הבנה שחייבים לסיים את ההכשרה. התחושה לא הייתה קלה, כי לכל צוער נהרגו חיילים או חברים, והמקום האחרון שאתה רוצה להיות בו הוא בהכשרה – כשהחברים שלך נערכים לחימה או נלחמים בפועל". בסוף נובמבר נכנסו לוחמי גדוד גפן של בה"ד 1 ללחימה בצפון הרצועה. "זה היה חשוב לנו מאוד. סוף סוף אנחנו נכנסים, לוקחים חלק, לא מפספסים את המלחמה".

"שמענו פיצוץ חזק"

השלושה היו בפלוגות שונות, אך נפגשו מפעם לפעם בתוך הרצועה. ב-10 בדצמבר, ימים ספורים לאחר שנכנסו, נקלעה פלוגתו של נתנאל למארב. "פתאום שמענו פיצוץ מאוד חזק והבנו שמדובר במשהו חריג. שמענו את הצעקות בקשר והבנו שפלוגה א' עלתה על מטען", משחזר י'. הוא במרחק של 200 מטרים בלבד, אך מדובר בפועל במרחק עצום מכיוון שמדובר בשטח בנוי שבו מחבלים רבים, מעל ומתחת לקרקע. בתחילה הוגדר נתנאל כפצוע אנוש, אך לאחר מכן נקבע מותו. מי שהגיע לבשר על מותו לי' היה שי. "הוא הודיע לי אחרי יומיים שנתנאל נהרג. הייתי בשוק".

שבועיים עברו, כשבאמצע התבשרו י' ושי על נפילתם של בן שלי ז"ל, מפל"ג לוחמים ב-699, ורום הכט ז"ל, חברם ליחידה, באסון בשג'עייה. ב-21 בדצמבר היו בלחימה בפאתי ג'בליה, כשהצוות של י' ממוקם מאחור, בהגנה, והצוות של שי יצא לפשיטה על איתורים. "פתאום אנחנו שומעים שוב צעקות בקשר 'הותקלנו'. תוך דקה כל הצוות שלנו מזנק, בספרינט לאזור ההיתקלות".

י', כמו יתר לוחמי 669, הוא גם חובש בהכשרתו, ועל כן הוא חבר לכוח הרפואי והחל להכין את הציוד לקבלת הפצועים. "אני זוכר שחולף אחד הלוחמים ואומר לי 'טפל בשייקה', ומיד לאחר מכן הגיע שי בסחיבת פצוע. הסתערנו עליו וניסינו לעשות את המיטב, אבל לא היה יותר מדי מה לעשות". י' מספר כי למרות שהוכן מראש לטיפול בחברים לכוח, הדבר לא היה פשוט. "התאמנו להגיע למצבי לחץ, לראות מראות לא פשוטים וידענו שזה יכול לקרות לחברים שלנו. זה מה שעבר לי בראש בזמן הטיפול, הבנתי שזה ה'מאני טיים'. לצערי זה היה מאוחר מדי, לא היה איך לשפר את המצב".

שבוע לאחר נפילתו של שי יצאו לוחמי גדוד גפן מהרצועה, וי' הגיע יחד עם פלוגתו לגילוי המצבה. לצד ההתמודדות עם האבל הקשה, ארבעה נופלים בסך הכל מהגדוד, חזרו הצוערים להשלמת קורס הקצינים. י' משתף כי האסימון נפל לו באופן מלא בשבת הראשונה, אז, לאחר ארוחת השבת, מתפצלים הצוערים לקבוצות לפי היחידות שלהם. משלושה הצוערים שיצאו יחד מיחידה 669 נותר רק אחד.

מאז הוא מקדיש את הקורס לזכרם. "אני חושב עליהם בכל דבר שאני עושה בבה"ד, מבניית ניווט ועד ריצת אלונקות" סיפר. "זה אחד הדברים שמאוד מחזקים אותי, מאוד נותנים לי מוטיבציה. לעשות את זה בשבילם, איך שהם היו רוצים שזה ייראה. לייצג את היחידה בשבילם, לייצג אותם".

עתה, כש-י' עומד להמשיך בדרכו כמפקד חדש ביחידה לאחר הקרבות, הוא לוקח עימו את מורשתם של חבריו שנפלו בשדה הקרב: "מכל אחד מהם אני לוקח דברים. נתי, שהיה אדם סופר מיוחד שהתנדב בעמותת זכרון מנחם וכתב קטעים מדהימים ביומן האישי שלו לאורך כל המסלול, שי שהגיע מהקהילה האתיופית וגר בשכונה לא הכי חזקה באשקלון, עשה דרך מטורפת כדי להגיע אלינו ונלחם כדי להיות מפקד, ורום שהיה אחד האנשים הכי מצחיקים שהכרתי. מכל אחד אני לוקח נקודות, לפיקוד שלי, לדרך שאעשה כל חיי".