כנס ההוקרה המיוחד לכוחות המילואים - שי באב"ד: "צריכים לעשות הכל כדי לייצר שוויון יותר נכון בנטל"

מלחמת חרבות ברזל הציבה בקדמת הבמה את אנשי המילואים, שהתייצבו בהמוניהם כבר ב-7 באוקטובר ולוקחים חלק משמעותי גם ברגעים אלו בלחימה ברצועת עזה, בגבול הצפון וביו"ש. כעת הגיע הזמן להכיר להם תודה במסגרת כנס מיוחד שמתקיים בשעה זו (שני), במועדון הבארבי החדש ביפו, ומועבר בשידור ישיר באתר ובאפליקציה של "ישראל היום". 

"אם המדינה מפורקת - מתקנים"

חבר הכנסת לשעבר יועז הנדל, ממארגני הכנס עלה לשאת דברים ואמר: "פה נמצאת תמצית הציונות, זו התקווה שלנו לעתיד טוב יותר ובטוח יותר. דיברו לפניי על הרוח הגדולה וידברו אחריי על הרוח שיוצאת מהמלחמה. רוח אי אפשר למדוד והיא נשמעת כמו קלישאה אבל אי אפשר להתעלם ממנה".

"זו הרוח בדיסקית ובשרוכי הנעליים בשטח. כלנו פה חולקים תחושה משותפת. קשה לחזור הביתה אחרי המלחמה ולא משנה בן כמה אתה ומה עשית לפני המלחמה. גילינו משהו על הבטן לא על הראש, משהו שגדול מאתנו, שגרם לנו לצאת מהבית, להתחייב ולהציל את המדינה שלנו. ערכים ישנים שנדמה כאילו הלכו לאיבוד - זו מנהיגות חזקה וצודקת. לא סתם אנשי מילואים פושטים מדים ומחפשים איך להמשיך להשפיע. הם נוהים אחר ליבם".

"חובה מוסרית וערכית עלינו להמשיך לעשות מילואים להגן על המולדת ולנצח את האויב. חובה ערכית עלינו לשנות את המצב כדי שילד בכפר עזה או במטולה לא יחיה בפחד, ולא להפסיק עד שכל החטופים חוזרים הבית וגם גופות החללים".

"חובה כלפי הפצועים לדאוג שהמדינה חזקה ונשארת חזקה ובשל זאת ננהל תחקיר ללא משוא פנים, ללא חשש וללא התפתלויות ונשקם את המדינה. נוודא שיש לנו מנהיגת מאוחדת וכן אני יודע שזה הפך למשהו שנוי במחלוקת אבל לתקן לא שייך לדמות פוליטית או צד פוליטי - אם המדינה מפורקת מתקנים, אם הדרג הצבאי והמדיני כושל מתקנים, למה? כי מגיע לעם הזה יותר".

שי באב"ד: "המדינה חייבת לתגמל מילואימניקים בצורה משמעותית יותר"

בפאנל שהנחתה לילך שובל, הכתבת הצבאית של "ישראל היום", בו התארח שי באב"ד, אמר מנכ"ל שטראוס, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר: "זו סיטואציה עצובה מאוד, שיש מקומות שבהם אנשים חוזרים מהמילואים וחברות מסוימות מרשות לעצמן לפטר אנשי מילואים, והחלק השני הוא העצמאים שחוזרים הביתה מהמילואים והעסקים שלהם קורסים - והמדינה לא שם.

"רוצים עכשיו להעביר את חוק המילואים, ולצד זה שכולנו נצטרך לשאת בנטל הרבה יותר גדול עם כמות ימים גבוהה יותר, בשנה שנתיים הקרובות המילואים יהיו הרבה יותר משמעותיים - המדינה חייבת לדעת לתגמל את המילואימניקים בצורה הרבה יותר משמעותית ממה שנעשה היום. זה צריך לבוא בתגמול דיפרנציאלי משמעותי, לא בסעיפים הקטנים, ותאמינו לי שאני מכיר את תקציב המדינה היטב - זה לא יכול להמשיך ככה. עם כל הכבוד להסכמים קואליציונייים, בראש כל סדר העדיפויות של המנהיגים שלנו, לא משנה מי הם, צריך להיות התגמול הנאות עבור אלו שמחרפים את נפשם ופעם אחר פעם עוזבים הכל ויוצאים להגן על המדינה שלנו".

על השוויון בנטל, שאינו מאוזן בין חלקי החברה הישראלית אמר באב"ד: "נאמר זאת כך ואזהר בדבריי, כשאתה רוצה ללכת ולחפש צדק אתה מוביל את עצמך ל-6 באוקטובר. צדק זה כוכב. בסוף במדינה יש את מה שפרקטי ואפשרי ואנחנו צריכים לעשות הכל, אבל הכל, מתוך מקום מחבר ולא כופה ומאחד כדי לייצר שוויון יותר נכון בנטל, אבל ללכת להצהרות ששנעשה את זה בחקיקה כזאת או כזאת, בכפייה כזו או אחרת – גם אם זה צודק ברמת הצדק - זה יחזיר אותנו לאותם מקומות של פילוג בחברה הישראלית כמו שהיו ב-6 באוקטובר".

"לפני 7.10 כמעט התכסחתי עם חברים שחרפו נפשם להציל אותי"

לוחם המילואים אלישע מדן שנפצע קשה בעזה ואיבד את שתי רגליו, עלה לשאת דברים כשהוא מתנייד על כסא גלגלים: "שני דברים לא עוזבים אותי. הפער הגדול בין מה שחוויתי בלחימה, לפני התמרון ובו עצמו. חוויה חזקה שכל חבריי חוו, גם מי שלא לחם בעזה ולחם במקום אחר. זו חוויה שנמצאת גם במקומות אחרים, גם בבתי החולים ובכל המעטפת סביב בתי החולים, סביב הפצועים ואני מרגיש את הרוח החזקה. הפער בין רוח המילואים לבין מה שקורה בחוץ הוא בלתי נסבל וזו מחשבה טורדנית שלא עוזבת אותי".

"הדבר השני הוא מה שאני באופן אישי הרגשתי לפני 7 באוקטובר ומה שהרגשתי אחרי. אני מתבייש לומר אבל הרגשתי שאני מוכן ללכת מכות עם מישהו שמתנגד לרפורמה המשפטית וכמעט התכסחתי עם חברים קרובים, חברים שרגע אחרי שביעי באוקטובר חרפו נפשם להציל אותי ואת חבריי, ונכנסו למבנה ממולכד בבית חאנון כדי להציל אותי. אנשים שנמצאים איתי כמעט כל יום מאז אשפוזי, לא משים ממיטתי, ודואגים לי כמו אח, ועם חלקם כמעט הפסקתי לדבר. אני מתבייש בי בדבר הזה, ובכולנו שהגענו לכזה מקום. לא מאשים אף אחד, אף פוליטיקאי, אני קלקלתי ואני אתקן. נתקן ביחד".

הכנס מוקדש לכל אנשי המילואים שנמצאים עדיין על מדים, לאלו שהשתחררו ולבני משפחותיהם. לצד שיח לוחמים שייערך במהלך הכנס, יידונו גם נושאים דוגמת הניצחון במלחמה, שיקום המדינה, חוק המילואים, תמיכה בבני משפחות המילואימניקים (בהשתתפות פורום נשות המילואים), יצירת מעטפת עסקית והוקרה של בכירי המשק למשפחות המילואים והמשכיות לרוח הגדולה של העם שהתגלתה בשדה הקרב ובעורף.

דורון טלמון, סולנית להקת ג'יין בורדו שעלתה להופיע בפני הקהל אמרה: "אנחנו משתהים מכמות הגיבורים שיש כאן. חשבתי שצריך להרים, אבל דווקא יועז בחר בשיר הזה בגלל המסר של הערב הזה, שמדבר על איחוד, שנבין שאנחנו אחד. הדבר שמחזיק את הספינה הזאת, אין ימין שמאל דתיים וחילוניים, כולנו יחד. זהו שיר שנכתב שבוע אחרי 7 באוקטובר". 

מתוך השיר: "נבכה ונתגבר, כמו אז, לא נשבר. יש לנו רק אחד את השני ולא יותר, ולא צריך יותר. שורשי העץ נאחזים בלב האדמה, ישובו לעלות, לצמוח עם המנגינה, ניגון עתיק של נחמה וצחוק הילדים. אנחנו בית לעצמנו סוף לנדודים. נושיט כולנו יד, אנחנו לא לבד. שותפי גורל כאב ואהבה כעם אחד".

לאחר מכן ביצעה הלהקה את השיר "איך אפשר שלא להתאהב בך", בליווי נגינת מפוחית של חייל המילואים אלון קופרברג שנמצא בעיצומו של שירות המילואים שלו בעזה וצפוי לשוב מחר (שני), לחאן יונס. 

לפי נתוני צה"ל, עם תחילת המלחמה התייצבו לשירות יותר מ-300 אלף אנשי מילואים בשלוש הגזרות: עזה, גבול הצפון ויהודה ושומרון. רבים מהם הגיעו מיוזמתם ליחידותיהם עוד לפני שקיבלו צו 8 באופן רשמי.

בין הארגונים שישתתפו בכנס: פורום נשות המילואימניקים, תיקון 2024, המילואימניקים וארגון מחנה משותף.

"אין אפשרות אחרת. חייבים לשקם את ישראל", אומר סא"ל (מיל'), והשר לשעבר יועז הנדל, ממארגני הכנס. "להוביל להנהגה מאחדת שמסוגלת להתרכז בעיקר, ולהחזיר את הביטחון לתושבי ישראל מאויב חיצוני ומפירוק פנימי".