"הדרך שלך בחיים תמשיך לפעום": סמ"ר בוריס דונבצקי הובא למנוחות

מאות אנשים הגיעו היום (רביעי) בצהריים להלוויתו של סמ״ר בוריס דונבצקי, חייל בודד, בן 21, מקרית ביאליק, לוחם שריון שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. בוריס, נהרג כבר בתחילת השבוע והובא היום למנוחות לאחר שחיכו להוריו המתגוררים ברוסיה ואלה הגיעו לארץ.

היה חשש שמאחר שהוא חייל בודד, לא תהיה נוכחות גדולה, אולם לאחר שיצאה קריאה ברשתות החברתיות, הגיעו אנשים רבים ללוותו בדרכו האחרונה. בין המגיעים, חברי הנהלה ובוגרי כפר הנוער אלוני יצחק, שם שהה לאחר הגעתו לארץ.  בוריס היה חייל בודד, שהתגורר בקריה בדירת שותפים. עלה לארץ בשנת 2018 במסגרת תוכנית נעל"ה, תכנית חינוכית ייחודית שנועדה לבני נוער יהודים ברחבי העולם המגיעים לישראל ללא הוריהם.

ירוסלב בנדין, חבר של דונבסקי, סיפר לאחר שנודע דבר מותו: ״עלינו לפני 5 שנים לישראל לבד. גרנו באלוני יצחק שלוש שנים, ושנתיים בקרית ביאליק. הוא עלה מרוסיה, הוא היה בחור טוב, היינו צופים בסרטים ביחד ומבלים ביחד. בבית הספר הוא אהב פיזיקה, היה תלמיד טוב. הוא רצה להיות לוחם. היו לו תוכניות אחרי הצבא ללכת ללמוד הנדסה בטכניון. בוריס תכנן לבנות את החיים שלו פה בישראל. הוא אהב את השירות הצבאי, היו לו המון חברים ובחופשים היינו מבלים המון. הוא תכנן טיול אחרי הצבא לארה״ב".

דודו של בוריס אמר: שלושה מפגשים אחרונים שלי איתך. אחד היה בסוף ספטמבר אז היית שבוז טיפה מהצבא. אחרי זה שנפגשנו ב-15.10 בדרום שהתכוננתם להיכנס - לא היית שבוז היית נחוש, שמח, מרוכז ידעת לאן אתה הולך ומה הולך לעשות. נפגשנו בזיקים בפעם השלישית בסוף נובמבר ויצא אלינו בן אדם אחר, בן אדם שלא רק לימדו אותו לאן הוא הולך. בן אדם שידע בדיוק מה הוא עושה. היית רגוע ובטוח בעצמך ואני שמחתי כי ידעתי שאתה יודע מה אתה הולך לעשות וזה מה שעושה גיבור - יודע ללכת לסכנה ולהיות רגוע כי אתה ידעת מה אתה צריך לעשות".

חברו לקבוצת לוטוס בכפר הנוער, לי, אמר בבכי: "חבר יקר שלנו אני לא מצליח להבין שאני כותב את המילים האלה. אתה תמיד היית בשבילנו קרן שמש, האדם הכי נחמד שהכרנו בן אדם שתמיד היה אפשר לפנות אליו תמיד היית תומך ומקשיב. אני רוצה שתדע אחי שתמיד תישאר איתנו בלב של כל אחד מאיתנו".

הרכזת מהמכינה הקדם צבאית זוהר שסיפרה על בוריס ועל אהבתו לשיריון: "איפה מוצאים עוד אנשים שבגיל 15 עוזבים את המדינה שלהם ובאים לבד, מסיימים בית ספר במקום גבוה והולכים למכינה קדם צבאית להיות טובים יותר בוחרים ללכת לחיל, שכולם רק רוצים לברוח ממנו. שעושים את השרות שלהם בצורה הכי טובה שיש, שרואים רק את הטוב בחיים שמחייכים כי לא רק צריך סיבה לחייך שאוהבים את כל מי שמסביבם כי הם פשוט בני אדם. איפה מוצאים עוד חבר כזה לחיים שיהיה שם בשבילך תמיד? איפה מוצאים את מי שבוחר לחיות את הרגע את הכאן ועכשיו? איפה מוצאים מישהו שהוא כמוך? בוריס, אני רוצה להגיד לך תודה שהיית אתה בעולם הזה, תודה שנלחמת כדי שאנחנו נוכל לישון טוב יותר בלילה, תודה שמסרת את הנפש שלך למדינה, תודה על שלוש שנים שהיית בחיים שלי במכינה - זכות ענקית.

"סליחה, אם לא הייתי מספיק שם בשבילך שהיית צריך ו*סליחה מכולנו כעם שבגלל שלא היינו מאוחדים ולא ראינו את הטוב אחד בשני הגענו למצב הזה שאנחנו נמצאים בו היום.* אני רוצה שתדע שלא נשכח אותך, שהדרך שלך בחיים תוביל בחיים ותמשיך לפעום ועכשיו זאת המשימה שלנו של כל מי שפה, להיות קצת יותר בוריס, לאהוב, לחייך, לשמוח באמת, להוריד אגו, לקבל אחד את השני, לכבד, לראות את הטוב, לחיות בענווה, להגיד תודה על הדברים הקטנים".

סא"ל צפריר הר שושנים, אמר: "בוריס אני עומד כאן עם משפחתך המומים ברגעים אלה. מי שיכול היה להגיע נמצא כאן איתנו, כולל חבריך לצוות שנפצעו, כדי לחלוק לך כבוד אחרון. בוריס עלית לארץ לבדך, השארת את ארץ מולדתך מאחור. עמדו בפניך אפשרויות רבות ומגוונות אך בחרת לשרת כלוחם שריון בעקבות סבא מיכאל סבא רבה שלך, ששירת במלחמת העולם השנייה, כלוחם שריון אמיץ ונועז. שאפת תמיד למצוינות והשגת תוצאות בהתאם. ביצעת את המוטל עליך על הצד הטוב ביותר והטבעת חותם בכל משימה. אהוב על כל חבריך – "בוריס הגבר" "טען על" מסור ומקצועי".