הנשק המשוכלל מול הטרור: כיצד ובאילו פצצות יפצח צה"ל את המנהרות והבונקרים של חמאס?

הלחימה ברצועת עזה מחייבת את צה"ל לפעול לא רק על פני הקרקע, אלא גם במנהרות ובבונקרים מבוצרים שחמאס בנה מתחת לפני השטח. מדובר לא פעם במנהרות שמבוצרות בצורה משמעותית ביותר והן למעשה בונקרים ארוכים שנפרשים לאורך גדול מאוד מתחת לאדמת רצועת עזה.

האתגר הזה הביא אותנו לברר אילו כלים יש לצה"ל כדי להתמודד עם המבנים המבוטנים והלא חדירים האלו וכיצד ישראל תוכל לפרק את המנהרות והמבנים שמתחת לאדמה. בתחום הזה מצאנו כמה סוגי פצצות וכלים נוספים כימיים שיכולים לסייע בלחימה של כוחותינו ברצועה.

פצצות הברד

בחיל האוויר יש פצצות בשלושה גדלים הנקראות ברד. פצצות אלו הן בעיקרון פצצות טיפשות רגילות שעליהן התוקנה מערכת הנחיה לפצצות בשם ספייס (SPICE).

הערכה הזו הופכת פצצה מוטלת רגילה לפצצה חכמה באמצעות הנחיה המבוססת על חיישן אלקטרואופטי או GPS. מדובר במערכת שאין לה הנעה משלה, אלא היא דואה או גולשת באוויר. טווח הדאייה שלה מגיע עד 150 קילומטרים. בעזרת הספייס הופכת הפצצה למדויקת עם רדיוס פגיעה של עד שלושה מטרים מהיעד המתוכנן.

כאמור, מדובר למעשה במערכת הנחייה שמאפשרת לפצצות רגילות לפגוע ולחדור מטרות ממוגנות ואף מבנים עם שכבת הגנה מבטון. כמו כן, פצצות אלו יכולות לפגוע במנהרות פשוטות של חמאס וחיזבאללה ולהרוס אותן. יש שלושה סוגים של פצצות ברד:

"ברד קל"

מדובר בפצצה קטנה תוצרת ישראל שמיועדת בעיקר להרס מבנים. חסינה מפני איומים. הפצצה בעלת יכולת תמרון ותגובה בזמן אמת בדרכה אל המטרה. מדובר בפצצה קטנה שלא תחדור בונקרים חזקים, אלא רק מבנים ממוגנים.

"ברד פלדה"

מדובר בחימוש ישראלי מתקדם, הפועל כמו פצצה "חכמה". הייחוד של המערכת הוא שהיא יודעת לתכנן את ההפצצה באופן מדויק באמצעות זיהוי המטרה מלמעלה. לאחר הזיהוי, המערכת עושה הכוונה למטרה ורק אז מבוצעת פגיעה. מערכת ברד הפלדה גם מיועדת לפגיעה במטרות תת קרקעיות ממוגנות, אך כאלו שלא ממוגנות בכבדות.

פצצת SDB – "ברד חד"

מדובר בפצצה חודרת בונקרים שעובי הבטון שלהם הוא מטר אחד (אלף מילימטרים). תחת השם SDB יש כמה דגמי פצצות. הדגם הנפוץ הוא GBU-39/B שמכונה SDB I. דגם מתקדם יותר GBU-53/B המכונה SDB II נמצא בפיתוח.

הדגם המקורי, GBU-39/B SDB I, צויד בהנחיית ניווט אינרציאלי מסויעת GPS שאפשרה לו לתקוף מטרות נייחות כגון מצבורי דלק, בונקרים, מכ"מים וסוללות טק"א נייחות. הדגם המתקדם יותר GBU-53/B SDB II של ריית'און כולל גם ראש ביות תרמי ומכ"ם עם יכולת זיהוי מטרה אוטומטי, על מנת לאפשר לתקוף גם מטרות ניידות כגון טנקים, כלי רכב ונגמ"שי חפ"ק.

MK-83

פצצת MK-83, היא פצצת שימוש כללי אמריקנית המשמשת במגוון של פצצות מונחות וכן לפצצות נגד בונקרים. זיווד הפלדה האווירודינמי של פצצת הסימן 83 מכיל 202 ק"ג של חומר נפץ מסוג טריטונל.

פצצות הMPR

מדובר במשפחת פצצות תוצרת ישראל שמטרתן לפגוע בבונקרים או במטרות מבוצרות ולהשמיד אותן. הבסיס הרעיוני של הפצצות האלו הוא פצצת הMK-83 אך הן בעלות ביצועים טובים באופן משמעותי והן למעשה מהוות ממש דור חדש של משפחה חודרת בונקרים. במשפחת הפצצות האלו ישנן שלוש פצצות שנפרט את שמן להלן.

MPR-500

מדובר בפצצה שמשקלה הוא 250 ק"ג, לפצצה יכולת לחדור ארבעה קירות בטון או רצפות בעובי של 200 מ"מ כל אחד ורק אז להתפוצץ כשהיא לא נשברת לפני כן.

MPR-1000

מדובר בפצצה במשקל כ-453 ק"ג בעלת יכולת חדירה של בעובי של מטר וחצי.

MPR2000

מדובר בפצצה במשקל של כ-900 קילו ובעלת יכולת לחדור בטון בעובי של 2.5 מטרים.

פצצת GBU-43  MOAB

שמה של הפצצה MOAB, פירושו "חימוש אווירי מאסיבי", אולם בעבר גם כונתה "אם כל הפצצות". משקלה של הפצצה הוא 9,797 ק"ג (כמעט 10 טונות), היא מונחית GPS, ומיועדת לפיצוח מטרות מבוצרות ותת-קרקעיות. לפצצה יש רדיוס הרס של 300 מטרים והיא יכולה לחדור בונקרים עם שכבות רבות של בטון מזויין. בחול חדירת הפצצה לאדמה מגיעה עד מעל 50 מטרים. יש לציין כי ישראל ביקשה להצטייד בפצצה הזו בתקופת הנשיא אובמה וסורבה אולם ממשל טראמפ אישר לישראל להצטייד בפצצה הזו. אולם לא ידוע אם בפועל היא הגיעה לארץ.

MOP

שמה המקצועי של הפצצה הוא GBU-57A/B. מדובר בפצצת פיצוח בונקרים חכמה, עצומת ממדים. משקלה מעל 13.5 טון ואורכה 6.2 מטרים וקוטרה 80 סנטימטרים. ייעודה העיקרי הוא חדירת ביצורים כבדים. היא מסוגלת לחדור לבונקרים תת-קרקעיים לעומק של עד 61 מטרים. לפצצה יכולת חדירה דרך בטון מזוין, לעומק של 8 מטרים.

הפצצה הזו אסורה למכירה מחוץ לארצות הברית אולם ב-2020 היו שני סנטורים אמריקאים שפעלו לחוקק חוק שיאפשר לישראל לרכוש את הפצצה. בפועל לא ידוע אם יש לישראל פצצות מסוג זה.

פצצת ספוג - חומרים כימיים לסתימת מנהרות

מדובר בפצצה כימית ללא חומרי נפץ שמאפשרת מילוי של חללים או כניסות למנהרות כך שאי אפשר לחדור דרך המילוי הזה. הפצצה מורכבת ממיכל המכיל שני נוזלים המופרדים על ידי מחסום מתכתי ומתערבבים בעת הסרת המחסום. החומר בפצצה מגיב והפעלתו מביאה לפיצוץ קצף שמתרחב ואז קופא כדי למלא את החללים הגדולים. מדובר בפצצה קלה שיכולה להגיע אל שדה הקרב על גבי לוחם אחד.

השימוש בפצצה כזו מחייב זהירות וידע, כיוון שמדובר בחומר כימי מסוכן שעלול לגרום לעיוורון קבוע או זמני של המפעיל. חומרים כימיים מסוג זה נפוצים גם בשוק האזרחי שמשתמש בהם לייצר מבנים קשים כמו אבן. מעניין לציין כי גרסה שונה של שימוש כימי נעשה על ידי לוחמי המרינס בסומליה. שם נעשה שימוש בקצף לא מסוכן שהפך לחומר דביק ששיתק את לוחמי האויב.

על פי דיווחים שונים, לישראל יש כמה סוגים של חומרים כימיים שיכולים להיות מופעלים בעת קרב נגד מנהרות.